רק לפני שבועות אחדים, ביום שמשי בתחילת אוקטובר, צילם איברהים חסן את ילדיו מחייכים עם חיילים אמריקאים בעיירה ראס אל־עין שבה התגורר. הסיורים האמריקאיים השגרתיים העניקו לעובד הבניין הכורדי תחושת ביטחון מרגיעה על רקע הכאוס של מלחמת האזרחים בסוריה. החיילים היו סימן לברית ארוכת טווח בין ארצות הברית לבין הכוחות הכורדיים, שנלחמו בדאעש בצפון סוריה וסיפקו מודיעין קריטי שהוביל לחיסולו של מנהיג ארגון הטרור, אבו בכר אל־בגדדי.
ימים אחדים אחרי שצולמו התמונות, נסוגו החיילים האלה מאזור הגבול וטורקיה פתחה במתקפה צבאית נגד הכוחות הכורדיים. זאת, אחרי שהתקבל אישור בעקבות שיחת טלפון בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, לבין הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן. ארטילריה נחתה על ראס אל־עין. חסן הכניס את רעייתו וחמשת ילדיהם למכונית, והם נמלטו.
כעת, מעוררים בו אותם צילומים זעם ותחושת בלבול. "חשבנו שאמריקה חזקה והיינו שמחים איתה", אומר חסן בהתייחסו לאופן שבו התנהלו חייו. "אבל מאז שאמריקה בגדה בנו, בכל פעם שאני מביט בתמונות של הילדים שלי עם האמריקאים, אני רוצה למחוק אותן. כעת אנחנו שומעים ורואים בטלוויזיה שבאמריקה אומרים שהם רק נמצאים פה בשביל הנפט. מה לגבי האנשים החפים מפשע שהסתמכו עליכם פה? איפה האחריות שלכם? למה בגדתם באנשים האלה? למה טראמפ עשה את זה?".
חסן ומשפחתו חיים כעת בכיתת לימוד חשופה בבית ספר בעיר אל־חסאקה, שהפכה למקלט עבור מי שנעקרו מבתיהם בעקבות המתקפה הטורקית. ערימת מזרנים מונחת ליד הקיר. אחד מבניו של חסן מהצילומים מביט בנו מפינת החדר בעת שאנחנו מדברים.
דבריו של חסן מלווים במרירות ובתחושה עזה של בגידה, שרבים מהנוכחים כאן שותפים להן, מכך שארצות הברית לא עשתה יותר על מנת להגן על הכורדים מפני הטבח הטורקי. הכוחות הדמוקרטיים הסוריים, מיליציה שהייתה מורכבת בעיקר מלוחמים כורדים, היו בעלי הברית החזקים ביותר של אמריקה במלחמה נגד דאעש. יותר מעשרת אלפים מהם נהרגו בלחימה הזו.
ימים אחדים אחרי הפלישה, הסכימו ארצות הברית וטורקיה על הקמת "אזור בטוח", שכלל את ביתו של חסן בראס אל־עין. טראמפ הבטיח שזה יהיה "אזור הרבה יותר שקט ויציב". עבור חסן המילים האלה חלולות. דחוס בתוך מעיל נפוח כדי להתגונן מפני הקור, הוא שואף עמוקות מהסיגריה שלו בעת שהוא מראה סרטון של מה שנותר מביתו. נראה שהבית נבזז וחדר אחד נשרף. חסן אומר שהבית שלו היה אחד מרבים בשכונה הכורדית שנפלו קורבן לביזה מצד הכוחות שזוכים לתמיכת טורקיה. "לפני שהם שרפו אותו, הם לקחו הכל. ואחרי שהם לקחו את כל הדברים שלנו, הם הציתו אותו ושרפו הכל. שום דבר לא נותר. אין בית, אין מטבח", הוא אומר.
"היינו אחים לנשק"
יותר מ־200 אלף בני אדם נעקרו מבתיהם בעקבות הפלישה הטורקית לצפון סוריה. המטרה המוצהרת של המבצע הצבאי הייתה יצירת "אזור בטוח" בעומק של 30 קילומטרים לאורך הגבול וטיהור האזור מהמיליציה הכורדית, שבעיני טורקיה מהווה זרוע של הפי־קיי־קיי, מפלגת הפועלים של כורדיסטן, שאותה מגדירה טורקיה כארגון טרור.
אבל במחנה העקורים טוואיין ליד העיר תל תאמר יש מי שחוששים שהמטרה האמיתית היא לדחוק את הכורדים לחלוטין מהאזור ולשנות את ההרכב האתני לתמיד. כמעט כל 3,000 האנשים שבמחנה הגיעו מראס אל־עין, עיירה על גבול טורקיה. לפי ארגון מעקב מקומי, 75% מתושבי ראס אל־עין היו כורדים, אבל כעת נותרו בה רק כורדים מעטים.
התנאים במחנה עגמומיים. פני השטח חשופים וסלעיים, ובלילה הטמפרטורות צונחות מתחת לאפס. פטימה (31) אומרת לנו במרירות שבלתי אפשרי לחיות פה באופן ראוי: "אין לחם, אין חלב לילדים, המים גרועים. קר ואין לנו מספיק מזרנים לישון עליהם".
היא אומרת שהיא לא יודעת אם תוכל לשוב לביתה אי פעם, וטורקיה עשתה מעט מאוד על מנת להרגיע את חששותיה. בזמן שהכורדים נמלטו מאזורי הגבול, אל השטח נכנסו המוני סורים - פליטים שלטענת הרשויות הטורקיות התגוררו במקור באותם אזורים. אחרי שמונה שנים של מלחמת אזרחים, סוריה מלאה בסיפורים של אנשים שנאלצו להימלט מבתיהם. נראה שכל שלב בסכסוך מביא עמו תהפוכות נוספות.
בעיירה הנוצרית הקטנה תל נאסר אנחנו מוצאים עוד משפחות מראס אל־עין, מוצאות מחסה בתוך שרידיה של כנסייה הרוסה. דאעש סילק את הנוצרים מהאזור הזה בעת ששלט פה. חמש שנים מאוחר יותר, דאעש הובס באופן וירטואלי, אבל הנוצרים עדיין לא חזרו. כעת העיירה מספקת מקום מקלט לעוד קבוצה של עקורים, שאינם יודעים אם יוכלו לשוב יום אחד לבתיהם.
בעת שאנחנו מתכוננים לעזוב, לוחם כורדי גבוה עם שיער כסוף בשם רמדאן מתקרב אלינו ושואל מאיפה אנחנו. אנו משיבים שאנחנו כתבים אמריקאים. הוא עוצר לרגע לפני שהוא ממשיך לדבר. "בהתחלה, דאעש היה אויב משותף עבור אמריקה והכורדים. היינו אחים לנשק", הוא אומר. "כאשר טורקיה תקפה, חיילים אמריקאים היו צריכים להיות הראשונים בקווים הקדמיים".
התרגום נעשה על ידי מעריב