מאז ההכרזה בשבת האחרונה על היבחרו של ג'ו ביידן לנשיאות ארצות הברית, מנהיגי המזרח התיכון ניסו להבין כיצד מתכנן לנהוג הנשיא הנבחר בנוגע לנעשה באזור. האם הוא ישיב את מדינתו להסכם הגרעין עם איראן? האם הוא יציע הצעה יצירתית לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני? ומה יעלה בגורל הסכמי הנומליזציה בין ישראל ומדינות ערב?
ה"ג'רוזלם פוסט" פנה למומחים שונים בניסיון להעריך לאן מועדות פניו של ביידן: דויד מקובסקי - לשעבר בעל תפקיד במזכירות המדינה בוושינגטון, ג'ונתן שנזר - סגן נשיא מחקר בקרן להגנת הדמוקרטיה, ודניס רוס - לשעבר עוזר מיוחד לנשיא ברק אובמה.
עד כמה גבוה יהיה המזרח התיכון בסדר העדיפויות של ביידן?
מקובסקי: "אמריקה הולכת להתמקד במאבק בנגיף הקורונה, שהשלכותיו הכלכליות עצומות. לאחר מכן יש נושאים מקומיים, כגון שינויי האקלים וביטוח הבריאות, ומדיניות חוץ בעניינים כגון מלחמת הסחר עם סין. הרבה נושאים בוערים יהיו על שולחנו".
שנזר: "לביידן יש הרבה עניינים מקומיים, ואני מעריך שהמזרח התיכון יהיה נמוך בסדר העדיפויות. הנושאים הגדולים הם ההתמודדות עם הנגיף ושיקום הכלכלה, ויש לו מנדט להתרכז בנושאים הפנימיים ולהזניח מעט את מדיניות החוץ. בתקווה, במהלך כהונתו נראה את ההתגברות על הנגיף, אך במהלך השנה או השנתיים הראשונות המזרח התיכון לא יהיה נושא מרכזי".
רוס: "הנושאים המקומיים יהיו בראש סדר העדיפויות. הקורונה תהיה במקום הראשון, השני והשלישי".
מתי ינסה ביידן לשוב להסכם הגרעין עם איראן?
מקובסקי: "הנשיא הנבחר אמר כי הוא ירצה לחדש את ההסכם, אך רק כאשר איראן תסכים לדרישותיו, מה שלא קרה עד כה, מכיוון שהם מפרים את ההסכם. לכן זה ייקח זמן מה. השאלה החשובה ביותר הוא מתי יגיד ביידן 'יש לנו אורך רוח ועוצמה'. זו הייתה הביקורת של ישראל - שהסנקציות על הפרות ההסכם היו קצרות מדי. אין סיבה להניח שמה שקרה עם ההסכם המקורי יחזור על עצמו. יש עקומת למידה".
שנזר: "הנושא האיראני ישוב בקרוב להיות רלוונטי. יש ויכוח האם מדיניות החוץ של הדמוקרטים תהיה חזרה להסכם הגרעין. הנושא המעניין יהיה האישי: האם אדריכלי ההסכם הקודם ישובו לנסח את ההסכם החדש, או שיחליפו אותם דמויות חדשות? האם הם יהיו מהאגף הפרוגרסיבי של המפלגה או מהאגף המרכזי? ישראל, האמירויות ובחריין מדברות כעת בקול אחד, ואם הן לא יאהבו את מה שהן יראו, הן יבהירו זאת. לברית החדשה הזו תהיה השפעה על המדיניות האמריקאית.
רוס: "המשא ומתן יהיה שונה הפעם, והוא יהיה קשה. זה ייקח זמן מה. המשימה הראשונה של ביידן תהיה לשקם את האמון ושיתוף הפעולה עם בריטניה, צרפת וגרמניה. ייקח זמן לגרום לאיראנים להתרצות ולציית. הם התקדמו בהעשרת הגרעין. אני מעריך שבסביבות מאי 2021 יתחיל התהליך, במקביל לבחירות לנשיאות באיראן".
מה יעלה בגורל הסכמי הנורמליזציה?
מקובסקי: "אני מאמין שהוא ימשיך את דרך הנורמליזציה עם מדינות ערב. זה אחד הנושאים הבודדים בהם הוא לא התנגד לדרכו של טראמפ. הוא חשב שזה היה מהלך נפלא. זו התפחות חשובה, גם בפריצת הדרך וגם בעצירת סיפוח הגדה המערבית. תיתכן גם השפעה על המשא ומתן עם הפלסטינים, אך היא לא תהיה מיידית".
שנזר: "אני חושב שיש הבנה בסביבתו של ביידן כי הסכם אברהם מאפשר הזדמנות אמיתית לתהליך שלום. יש אפשרות שעומאן, מרוקו, סעודיה, ואולי גם קטאר, יצטרפו לתהליך, וכן מדינות באסיה ובאפריקה. קשה לדמיין מצב שבו ביידן יעצור את התהליך הזה".
רוס: "אני חושב שהוא ילך בדרכו של טראמפ, אבל יעשה זאת יותר בזהירות, צעד אחר צעד. הפלסטינים מרגישים שהם הושארו מאחור, ויצטרכו להכיר בכך שמדינות ערב לא ממתינות להם יותר. התהליך הוא רחב יותר, והוא יימשך. הוא יהיה הדרגתי, וכך אולי ניתן לשבור את הקיפאון בין הישראלים והפלסטינים".
מה הסיכוי שביידן יניח הצעה יצירתית לשלום עם הפלסטינים?
מקובסקי: "אני מאמין שבתחילה הוא ינסה לשבור את החרם הפלסטיני. הוא יעשה צעדים סמליים לכיוונם, כמו החזרת השגרירות מירושלים לתל אביב, או העברת סיוע הומניטרי. אני לא חושב שהוא ימהר לגבש הסכם. ראינו שניסיונותיהם של קלינטון ב-2000, רייס ב-2007 וקרי ב-2014 כשלו".
רוס: "אני לא מעריך שתהיה פריצת דרך משמעותית בתקופה הקרובה. זה לא אומר שהוא לא ינסה, מכיוון שביידן מאמין שאם אין ניסיונות דיפלומטיים, נוצר ואקום. אין שיחות ישירות בין הצדדים מאז 2014, והאינסטינקט הוא להניח שלא הולכת להיות תוכנית משמעותית בקרוב".