הציפייה הכללית בישראל בפרט ובמערב בכלל לנקמה איראנית מידית אינה עולה בהכרח בקנה אחד עם תפיסת הזמן של המשטר האיראני. האיראנים פועלים על פני ציר זמן ארוך יותר, מציבים מטרות אשר לוקח זמן רב יותר להוציאן אל הפועל, ומבחינתם נקמה יכולה להתרחש גם בעתיד שאינו נראה לעין. לראייה חיסולו של מפקד גיס קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני, בינואר האחרון, אשר טרם זכה לפעולת נקמה משמעותית, לכאורה. מיד לאחר החיסול הודיעו הן באיראן והן בעיראק שהנקמה הטובה ביותר תהיה סילוק האמריקאים מעיראק, ובשנה האחרונה ראינו מאות מטחי רקטות על יעדים צבאיים ודיפלומטיים אמריקאים בעיראק, מה שהוביל לנטישת בסיסים וצמצום כוחות. יתכן והאמריקאים לא יצאו מעיראק באופן גורף, אך בהחלט יש לראות בכך התקדמות איראנית לעבר השלמת מטרתם.
להחלטה האיראנית על נקמה לחיסול, אם תבוא, צפויות להיות שלל משמעויות פנים וחוץ איראניות, שיתחזקו ביתר שאת לקראת הבחירות לנשיאות איראן ביוני 2021. באופן כללי מתחלקת הפוליטיקה האיראנית למחנה הפרגמטי בהובלת הנשיא רוחאני, לצד שר החוץ זריף, אל מול המחנה הנצי והתקיף הקורא בין היתר שלא לשוב להסכם הגרעין עם האמריקאים והמערב, מפני שאי אפשר לסמוך עליהם לאחר שנטשו את ההסכם פעם אחת בשנת 2018. רוחאני שמעוניין להיבחר לתפקיד הנשיא בשנית, ככל הנראה ימליץ למנהיג העליון להימנע מתקיפת נקמה עד אחרי הבחירות, מתוך רצון לנסות ולקדם את המשא ומתן עוד קודם לכן, בתקופה הקצרה שאחרי כניסתו של ביידן לבית הלבן.
חזרה להסכם הגרעין?
ח'מינאי לא מיהר להתרגש מבחירתו של ביידן. הכותרות המערביות שבישרו לאחר היוודע תוצאות הבחירות בארה"ב כי "באיראן חוגגים", לא תאמו את תגובתו של המנהיג העליון, שבחר בעיקר ללגלג על מערכת הבחירות האמריקאית. על הטענות בנוגע לחידוש הסכם הגרעין הוא אמר כי התנאי האיראני הראשון לכך הוא ביטול מיידי של כל הסנקציות האמריקאיות שהטיל ממשל טראמפ, כחלק ממדיניות ה"לחץ המקסימלי" שהנהיג כלפיהם לאחר נסיגתו מהסכם הגרעין המקורי בחודש מאי 2018. לדבריו של ח'מנאי בעניין נוספו דבריו של נשיא איראן, חסן רוחאני, שהבהיר כי ארה"ב תידרש לפצותם על כל הנזק שגרם לה ממשל טראמפ, אם ברצונה להשיבה לשולחן המשא ומתן.
האיראנים אכן מעוניינים בחתימה על הסכם גרעין "חדש ומשופר" ובהחלט מעוניינים בהקלת הלחץ הכלכלי האמריקאי הכבד שהטיל עליהם ממשל טראמפ. יחד עם זאת, הם לא מעוניינים להיכוות שוב, לתפיסתם, על ידי הממשל האמריקאי בפרט והמערב בכלל. נסיגתו של טראמפ מהסכם הגרעין שחתם עליו קודמו אובמה בשנת 2015 מהווה עבורם טראומה מצד המערב, מה שמביא מבחינתם להבנה והחששות כי אסור למעשה לסמוך שנית על הסכם עם האמריקאים. החיסולים של שני אבות מערך הלחימה והתקיפה האיראנים, סולימאני בינואר ופח'ריזאדה כעת, לבטח לא מקלים עליהם לבטוח שנית בארה"ב.
בשל חששם הגדול של האיראנים, הם מעוניינים להגיע למשא ומתן, לכשיקרה, כשידם על העליונה, תוך שהם קובעים את התנאים באופן בלעדי כמעט. להבנתם, ביידן חשף את הקלפים מהר מדי וכבל את עצמו להבטחת בחירות לחזור להסכם הגרעין - מה שבהחלט מאפשר להם להציג דרישות גבוהות בהרבה. אחד המבחנים של ביידן בעניין יהיה עד כמה יגלה נכונות להתפשר מול דרישותיהם של האיראנים.
גם ההחלטות האיראניות בנוגע לשיחות עם ארה"ב צפויות להיות מושפעות לא מעט מהנעשה בפוליטיקה האיראנית וההיערכות לבחירות לנשיאות. הסיכויים שבפרק הזמן שבין כניסת ביידן לבית הלבן בחודש ינואר ועד הבחירות לנשיאות איראן בחודש יוני יחלו השיחות הוא לא גבוה, וסביר שח'מנאי ימתין לראות את זהות הנשיא החדש בארצו בטרם יקבל את החלטתו בנושא. הוא מבין שאם ירצה להקנות כוח ויוקרה פוליטית לרוחאני לקראת הבחירות, הוא יעודד לקדם את המהלכים כבר לפני, או לכל הפחות את תחילתם של מגעים דיפלומטיים לא רשמיים. בחירה שנייה של רוחאני לנשיאות יכולה להיות בעלת השפעה גם בנוגע לשאלה העתידית על זהות היורש על ח'מינאי, כאשר נשיא איראן הוזכר כאחד המועמדים לרשת את המנהיג העליון ביום מן הימים.
מרבית ההערכות מצביעות על כך שהחלטתו של טראמפ לסגת מההסכם הביאה להאצת פרויקט הגרעין. בדיווח מלפני מספר שבועות עולה כי בתקופה האחרונה העשירו האיראנים אורניום בכמות הגדולה פי 12 מזו שהותר להם במסגרת הסכם הגרעין שחתם עליו אובמה. התלקחות היחסים בין איראן וארה"ב בשנתיים שמאז החלטתו של טראמפ לסגת מן ההסכם, לצד ההחלטה להכיר במשמרות המהפכה כארגון טרור, יצרו באיראן את התחושה שכעת יש הזדמנות שלא תסולא בפז. נדמה שמגמה זו צפויה להימשך לפחות עד כניסתו של ביידן לבית הלבן ואולי אף עד חתימת הסכם חדש, אם וכאשר זה יקרה. רק בשבוע האחרון אושרה בפרלמנט האיראני החלטה להגדיל את רמת העשרת האורניום במדינה.
בצל שלל ההערכות והספקולציות בנוגע להסכם הגרעין החדש, ועל רקע חיסולו של פח'ריזאדה, חשוב לזכור שעל אף המחאות הרבות נגד המשטר האיראני והביקורת הגדולה נגדו, בין אם סמויה ובין אם גלויה, מהווה פרויקט הגרעין קונצנזוס איראני רחב. גם מתנגדיו הגדולים של המשטר מכירים בזכותה של איראן להחזיק ביכולות גרעיניות, בין אם למדע (כפי שמציגים באיראן באופן רשמי), ובין אם למטרות נשק. נקודה נוספת היא ההבנה של המשטר עצמו, אשר מאז המהפכה לפני 41 שנה מונע מחששות כבדים לשרידותו, כי נשק גרעיני היא תעודת הביטוח לקיומו לטווח הרחוק. בשל כך, קשה לראותו מוותר עליו כל כך מהר.
התרעות פיקוד העורף