הסנאטורית לורן בוק, מנהיגת המיעוט הדמוקרטי בסנאט המדינתי של פלורידה, ידועה כפעילה למען זכויותיהם של נפגעי תקיפות מיניות. היא שיתפה לא פעם, בספר שהפך לרב מכר, בראיונות ובהרצאות, כיצד האומנת המשפחתית שלה התעללה בה פיזית, מינית ונפשית מאז שהייתה בת 11 וכיצד היא סבלה מאנורקסיה וחששה לצאת מביתה במשך תקופה ממושכת גם אחרי שהאומנת נעצרה.
בתחילת החודש שעבר, חשפה בוק פרט נוסף מהסיפור המזעזע. "כשהייתי נערה צעירה, לא מבוגרת בהרבה מגיל 13, המתעללת שלי, שגם הייתה אישה, לקחה אותי לבית של חברה", שחזרה. "שם סיממו אותי, הכניסו אותי לחדר ומספר גברים אנסו אותי. לא דיברתי על זה עם אף אחד מלבד משפחתי הקרובה וחבריי הקרובים. בוודאי שמעולם לא עשיתי את זה בפומבי. ומעולם לא תכננתי לעשות את זה. אבל עבורי, זה חשוב מדי".
החשיפה המטלטלת הגיעה במהלך נאום שנשאה בוק בדיון על הצעת חוק שנועדה לאסור על הפלות החל מהשבוע ה-15 להיריון במקום החוק שמתיר הפלות עד השבוע ה-24. הסנאטורית הדמוקרטית, שידעה שאין לה סיכוי לעצור את ההצעה בשל הרוב הרפובליקני, ניסתה לשכנע את עמיתיה לאשר תיקון שיאפשר פטור לקורבנות של אונס, גילוי עריות וסחר בבני אדם.
היא הסבירה כי 15 שבועות אינם מספיקים לקבל החלטה כה קריטית מאחר שהקורבנות עדיין נמצאות בתוך הטראומה. "יודעים מה עשיתי כשגיליתי על ההתעללות שלי אחרי 15 שבועות? הדבקתי עיתונים לכל חלון בבית, יחד עם הוריו ועם אחותי ואחי, כי איכשהו האמנתי שהאנס יכול להסתכל לתוך הבית שלי. לקח לי חודשים לעזוב את הבית".
אולם יוזמת ההצעה, קלי סטרגל הרפובליקנית, לא התרגשה, על אף שגם היא חשפה בדיון כי בעת שהייתה בת 17, היא נכנסה להיריון וניסו לשכנע אותה לעשות הפלה, אולם היא סירבה. "תמיד קשה לדון בדבר הזה כי איכשהו זה תמיד מגיע לכך שאנשים מרגישים שאם הם יצביעו נגד הפטור, אז הם כאילו תומכים בהתעללות מינית או באונס", אמרה. "15 שבועות זה מספיק זמן, יותר מדי זמן" כדי לקבל החלטה".
כצפוי, הצעת החוק התקבלה ללא התיקון של בוק, אולם עם סעיף שקובע כי ניתן לבצע הפלה אם "חייה של האישה ההרה בסכנה או כדי למנוע סיכון חמור של פגיעה פיזית משמעותית ובלתי הפיכה". בשבוע שעבר, חתם המושל הרפובליקני, רון דה סנטיס, על החוק החדש שייכנס לתוקף ב-1 ביולי. "החוק הזה מהווה את ההגנות המשמעותיות ביותר על חיים שנחקקו במדינה הזו במשך דור שלם", הצהיר דה סנטיס, שפועל למצב את עצמו כמועמד מוביל בפריימריז הרפובליקניים לנשיאות בעוד שנתיים, גם מול תושב אחר של פלורידה, הנשיא לשעבר דונלד טראמפ.
פלורידה לא הייתה המדינה היחידה בימים האחרונים שהפכה את ההפלות בשטחה לכמעט בלתי אפשריות. מושל אוקלהומה, קווין סטיט, לא הסתיר את שביעות רצונו כאשר חתם על הצעת חוק שאוסרת לחלוטין על הפלות, למעט במקרי חירום רפואיים, ואשר תיכנס לתוקף באוגוסט. מושל אריזונה, דאג דוסי, חתם על חוק זהה לפלורידה עם איסור הפלות אחרי השבוע ה-15.
בקנטקי, הרפובליקנים בבית הנבחרים ניצלו את הרוב שלהם כדי לבטל את הווטו של המושל הדמוקרטי, אנדי בשיר, על הצעת חוק שגם אוסרת על הפלות אחרי השבוע ה-15 ומקשה על קטינות לעבור הפלות. בטנסי, בית הנבחרים אישר הצעת חוק שמתירה רק לרופאים לספק תרופות להפלות, וזאת רק אחרי בדיקה אישית.
בחודש שעבר, גם דחה בית המשפט העליון של טקסס, שכולו מורכב משופטים רפובליקנים, את העתירה האחרונה נגד החוק שנכנס לתוקפו בשנה שעברה ואשר אוסר על רופאים לבצע הפלות אם הם זיהו "פעימת לב עוברית עבור הילד שעדיין לא נולד", בפועל החל מהשבוע השישי, אלא אם מדובר במקרה חירום.
יותר מכך, החוק קובע כי אזרחים הם שיוכלו להגיש תביעות נגד מבצעי הפלות או מסייעים להן, כולל נהגי מוניות שמסיעים נשים למרפאת הפלות, וכל הרשעה מוצלחת מעניקה פרס של עשרת אלפים דולר למגיש התביעה. השבוע, הגישה הסנאטורית המדינתית לשעבר והמועמדת לשעבר לתפקיד המושלת, וונדי דיוויס, עתירה חדשה נגד החוק בטיעון שהוא מהווה "הפרה בוטה של החוקה" ונועד "לגחך על בתי המשפט הפדרליים".
חוק דומה באיידהו, אשר נועד לאסור על הפלות החל מהשבוע השישי, נחתם על ידי המושל בראד ליטל בחודש שעבר והיה אמור להיכנס לתוקף היום, אולם מוקדם יותר החודש הוציא בית המשפט העליון במדינה צו שמעכב את היישום עד לסיום הדיונים בעתירה שהגיש ארגון "הורות מתוכננת".
המגמה השמרנית, שמזכירה לעתים את המציאות של רפובליקת גלעד הבדיונית בסדרה "סיפורה של שפחה", מגיעה דווקא כאשר הדמוקרטים שולטים בשניים ממוקדי הכוח בוושינגטון. בבית הלבן יושב ג'ו ביידן, שעל אף היותו קתולי אדוק - הנשיא הקתולי השני בתולדות ארה"ב אחרי ג'ון קנדי - הוא תומך בהפלות, עמדה שהציבה אותו בעמדת התנגשות עם מנהיגי הכנסייה בארה"ב, בעוד שבגבעת הקפיטול - יש רוב לדמוקרטים בבית הנבחרים ובסנאט מהווה סגנית הנשיא, קמלה האריס, שוברת שוויון לטובת הדמוקרטים.
דווקא בזרוע השלישית של מנגנוני השלטון – בית המשפט העליון – הרפובליקנים יכולים להיות מרוצים עם שישה שמרנים מתוך תשעת השופטים. הרוב השמרני, שהושג בזכות שלושה מינויים בזמן כהונתו של טראמפ, עשוי להשתלם במיוחד בקיץ הקרוב כאשר השופטים יפרסמו את הכרעתם בערעור שהגישה מדינת מיסיסיפי נגד ההחלטה של ערכאה נמוכה יותר לבטל את החוק המדינתי משנת 2018 שאוסר על ביצוע הפלות אחרי השבוע ה-15 להריון במקום השבוע ה-24. ארגון בריאות הנשים של ג'קסון, מרפאת ההפלות היחידה במדינה הדרומית, נמצא מהעבר השני של המתרס בתביעה, כאשר ממשל ביידן הצטרף אליו באופן פעיל.
אולם הפסיקה לא תתמקד רק בחוק של מיסיסיפי, אלא תיגע בשאלה נרחבת יותר – עתידה של הפסיקה ההיסטורית של בית המשפט העליון בתיק רו נגד וייד משנת 1973. ג'יין רו, מלצרית מדאלאס ששמה האמיתי היה נורמה מקורווי, גילתה בספטמבר 1969 שהיא בהיריון בפעם השלישית, אולם החוק בטקסס אסר עליה לבצע הפלה.
שתי עורכות דין, שהיו חלק ממהלך נרחב לסיים את החוקים נגד הפלות, הצליחו לשכנע אותה להגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בטקסס נגד התובע המחוזי, הנרי וייד, וב-17 ביוני 1970, קבעו השופטים כי אכן החוק אינו חוקתי ומפר את הזכות לפרטיות. עבור מקורווי, זה כבר היה מאוחר – 15 יום קודם לכן, היא ילדה את בתה שהועברה לאימוץ, ובשנה שעברה נחשפה זהותה, שלי לין תורנתון.
המקרה הגיע לבית המשפט העליון של ארה"ב, אולם רק בדצמבר 1971 הגיע שלב הטיעונים של הצדדים, ודיון חוזר של הצגת טיעונים התקיים באוקטובר 1972, מאחר שבדיון הראשון כלל בית המשפט רק שבעה שופטים בשל פרישתם של שניים מהשופטים. "אי אפשר היה לקרוא את פניהם של השופטים", שחזרה שרה וודינגטון, שהייתה בת 27 בלבד כאשר שימשה פרקליטתה של מקורווי והלכה לעולמה בדצמבר האחרון. "עורך הדין בצד השני התחיל באומרו משהו לא ראוי על הצגת טיעונים בתיק נגד אישה יפה. הוא חשב שהשופטים יצחקו קצת. אבל פניהם לא השתנו כלל".
הדרמה הגיעה לשיאה ב-22 בינואר 1973, כאשר בית המשפט העליון פסק ברוב של שבעה מול שניים לטובתה של ג'יין רו וקבע כי האיסור בטקסס מפר את הזכות לפרטיות כפי שנקבע בתיקונים הראשון, הרביעי, התשיעי וה-14 לחוקה. עם זאת, בדעת הרוב, שאותה כתב השופט הארי בלקמן, נאמר כי הזכות לפרטיות אינה אבסולוטית וכי גם למדינה יש אינטרסים, כדוגמת הגנה על חיי האם ועל חיי העובר, ולכן "הפרטיות של האישה כבר אינה בלעדית ויש למדוד כל זכות לפרטיות שיש לה בהתאם לכך".
הפסיקה קבעה כי מדינות לא יכולות לאסור על הפלות לפני שהעובר הוא בר קיימא, כלומר מסוגל לשרוד מחוץ לרחם, כאשר ההערכות הרפואיות באותה תקופה היו שמדובר בשבוע ה-28 להיריון. עוד נאמר כי בשליש הראשון של ההיריון ניתן לבצע הפלות, עבור השליש השני ניתן לקבוע נהלים שקשורים לבריאות האם, ואילו בשליש האחרון, שבו העובר כבר בר קיימא, ניתן לאסור על הפלות, למעט אם יש צורך להגן על חיי האם או בריאותה.
פסיקה עוקבת התקבלה ב-29 ביוני 1992 בתיק של "הורות מתוכננת" נגד קייסי סביב חוק ההפלות בפנסילבניה. ברוב של חמישה מול ארבעה, בית המשפט החליט להותיר את פסיקת רו נגד וייד על כנה, אולם הוריד את רף הפיכתו של העובר לבר קיימא לתקופה של השבוע ה-23 עד השבוע ה-24. כמו כן, הפסיקה ביטלה את "גישת השלישים" בטיעון שהיא לא התאימה לאינטרסים של המדינות וכי המבחן המעודכן הוא אם התקנות שנקבעות מהוות "נטל לא הוגן" על האישה.
בקרוב, שתי הפסיקות עלולות להישאר בדפי ההיסטוריה. דיון שהתקיים בתחילת דצמבר האחרון בעתירה סביב החוק של מיסיסיפי, אותתו ארבעה מהשופטים השמרנים - קלארנס תומס, סמואל אליטו, ניל גורסוץ' ואיימי קוני בארט - כי הם מעוניינים לבטל את הפסיקה של רו נגד וייד. גם השופט ברט קוואנו, שהביע תמיכה בהשארת הפסיקה ההיסטורית במהלך השימועים שלו בסנאט, ציין כי בית המשפט העליון כבר ביטל בעבר תקדימים, גם אחרי שנים רבות.
מנגד, שלושת השופטים הליברלים - סטיבן ברייר (שיהיה חתום על הפסיקה הקרובה על אף שהוא מפנה את מקומו לקטנג'י בראון ג'קסון), סוניה סוטומאיור ואלנה קגן - לא הסתירו את עמדתם כי אין מקום לשנות את הפסיקות הקודמות וגם לא את ביקורתם על כך שמדובר במהלך פוליטי שמנצל את השינוי האידיאולוגי בהרכב בית המשפט. "האם המוסד הזה ישרוד את הסירחון שהדבר יוצר בתפישה הציבורית כי החוקה והפירוש שלה הם רק מעשים פוליטיים? אני לא רואה כיצד זה אפשרי", תהתה השופטת סוטמאיור.
אם אכן השופטים ישאירו על כנו את החוק של מיסיסיפי על כנו, ויותר מכך גם ישימו סוף לפסיקת רו נגד וייד, הם יחזירו את ארה"ב שנים לאחור, במיוחד כאשר מדינות קתוליות אדוקות, לדוגמה אירלנד, מקדמות חקיקה ליברלית יותר בתחום ההפלות.
החלטה כזו גם צפויה לעודד עוד מדינות "אדומות" להמשיך את המגמה שכבר מתרחשת בשטח ולקדם חקיקה דרקונית שתטיל מגבלות על הפלות ולנקוט בהליכים פליליים נגד מעורבים בהפלות, כולל נגד הנשים עצמן, וזאת ללא חשש מבית המשפט העליון שצפוי להיות תחת שליטה שמרנית עוד שנים ארוכות. יותר מכך, ארגונים שמרניים עשויים לנצל את הרוב בבית המשפט כדי לנסות ולשכנע את השופטים להכיר בכך שגם לעוברים יש זכויות חוקתיות ובכך לקבוע שהם בני אדם עוד בהיותם ברחם.
הפסיקה המתקרבת גם תגרום לסוגיית ההפלות לתפוס מקום בולט, לצד האינפלציה הגואה, במערכת הבחירות בנובמבר הקרוב, הן לבית הנבחרים ולסנאט בוושינגטון, אך גם לתפקידי מושלים ולבתי מחוקקים מדינתיים. הרפובליקנים, אם אכן יצאו עם ידם על העליונה מבית המשפט העליון, ירצו לזכות ברוב שיאפשר להם לקדם את החקיקה הרצויה.
מנגד, הדמוקרטים והליברלים ינסו להמריץ את תומכיהם לקלפיות בניסיון לחסום את הגל השמרני. ארגון "הורות מתוכננת" כבר הודיע כי הוא מתכנן את "המצע הגדול בתולדותיו לבחירות אמצע" על מנת לסייע למתמודדים שתומכים בהפלות, מרמת המושלים ועד המחוקקים במדינות.
"הזעם והכעס שביטול רו נגד וייד יגרום, אנחנו מאמינים שזה יעורר זרם מצביעים היסטורי ויגרום להתיישרות מחדש בתוך הקלפי", אמר סמואל לאו, דובר קרן הפעולה של "הורות מתוכננת". "אנחנו מתכוונים להבטיח שכל אחד יידע שאיסורים על הפלות מגיעים למדינות שלהם אם הם לא יבחרו מחוקקים שמחויבים לאפשר גישה להפלות".
בניו המפשייר, נכנס לתוקפו בינואר חוק שאוסר על הפלות אחרי השבוע ה-24 וקובע כי יש חובה לבצע אולטרה סאונד לפני ביצוע הפלות. הסנאטורית המדינתית, רבקה פרקינס קווקה, שמתמודדת מחדש בנובמבר הקרוב, סיפרה כי תגובות של נשים שפגשה העידו כי סוגיית ההפלות "היא משהו שהמצביעים שמים לב אליו".
"יש נשים שעוצרות אותי במגרשי חנייה", היא הוסיפה, "מדברות איתי בתור כשאני מחכה לקפה, שולחות לי מיילים והודעות טקסט שבהן נכתב 'תודה לך על שאת נלחמת עבורנו'", אמרה. "נשים מהדור של אמא שלי אומרות שהן לא מאמינות שאני עדיין צריכה להילחם בקרב הזה בשמן".
"מחוקקים במדינות אדומות יקדמו מדיניות שניתן יהיה לאכוף בפועל, בעוד מחוקקים פרוגרסיביים פועלים לשמר את הסטטוס קוו או ליצור מקום מקלט עבור אנשים שמנסים להגיע מחוץ למדינה כדי לעשות הפלות", הסבירה מרי זיגלר, פרופ' למשפטים מאוניברסיטת פלורידה סטייט שחיברה ספר על הזוויתת המשפטית של הפלות. "עדיין קשה לצפות עד כמה נושא ההפלות יהיה מרכזי עבור המצביעים, אבל אפשר להעריך די בביטחון שזה יהווה סוגיית טריז מכפי שהיה במשך שנים".