"בצ'ארלס יש משהו שמבטא זיקה גדולה למסורת ולעבר, אבל גם מחובר לעכשווי", אומר ד"ר עודד שטיינברג מהמחלקה ליחסים בינלאומיים ופורום אירופה באוניברסיטה העברית בירושלים. "במובנים רבים הוא שבר מוסכמות של בית המלוכה: הוא התגרש מאשתו, התבטא נחרצות בסוגיות של אקלים וסביבה, ובמובן זה שבר מעט את הסכמה השמרנית. בשנות ה־80 הוא יצא נגד השליט הרומני צ'אושסקו וביקר את רודנותו, כשטען שהוא פוגע בזכויות אדם. כך שהוא דמות מגוונת ולא רק עושה דברה של המלכה".
"ב־40 השנים האחרונות ראינו שהוא שונה מאמו, והוא מאוד דעתן ועקשן, אבל אף אחד לא יודע לומר איך הוא יהיה עם כתר על הראש", מוסיף פרופ' דרור ורמן, היסטוריון של בריטניה באוניברסיטה העברית ונשיא המכללה האקדמית תל אביב־יפו.
המלך הנכנס של הממלכה המאוחדת צ'ארלס השלישי נולד בשנת 1948. כבר בגיל 3 הפך ליורש העצר. הוא היה בן המלוכה הראשון שלמד מחוץ לארמון ורכש השכלה אקדמית בהיסטוריה ובארכיאולוגיה באוניברסיטת קיימברידג'. כנסיך, שירת בצבא הבריטי והגיע לדרגת אדמירל בצי הימי ולדרגת מרשל בחיל האוויר, הדרגות הגבוהות ביותר. "מחכה לו מלוכה הרבה יותר קצרה משל אמו מן הסתם", מוסיף פרופ' ורמן. "אם הוא רוצה לצאת מצלה של אמו, לאחר 70 שנה, זה מחייב שינוי מהיר".
"נפגשנו מספר פעמים וגיליתי איש חביב, חכם ונעים לשיחה", מספר מארק רגב, שגריר ישראל לשעבר בבריטניה בשנים 2016־2020, וכיום ראש מכון אבא אבן לדיפלומטיה באוניברסיטת רייכמן. "אמו הקפידה להיות מעל הפוליטיקה וזו גדולתה. אני בטוח שהוא לוקח את זה כדוגמה, והוא כבר לא צעיר ולא יחזור על טעויות, הוא איש רציני".
עמדה בפרץ
בשעה שהפופולריות של המלכה אליזבת השנייה הרקיעה שחקים בתוך בריטניה ומחוץ לה, בנה צ'ארלס ספג לאורך השנים ביקורת וזכה לפופולריות נמוכה. בעשור האחרון הוא פעל נמרצות לשקם את מעמדו הציבורי, ובעיני רבים, אף הצליח. "חוסר הפופולריות שלו נבע מחוסר כריזמה, אמירות מוזרות בעיתויים לא מתאימים ויחס מאוד שלילי לעיתונות. וכמובן, יש את פרשת דיאנה.
הוא נתפס כתלוי במלכה, קצת בדומה לפיליפ אביו", מסביר ד"ר שטיינברג. "בשנות ה־90 הוא היה מאוד לא פופולרי, וההוכחה המשמעותית לכך הייתה בקריאה לוויליאם להחליף את אביו כיורש העצר בבוא העת. אבל הוא עבד בלשקם את מעמדו. הוא מעורב בפילנתרופיה, נוסע ומבקר בעולם, פעיל בנושאי איכות סביבה ואקלים, מסייע לפליטים סורים. מעמדו אכן שוקם, ולדעתי יקבלו אותו כעת כמלך יותר בקלות".
"הוא פופולרי הרבה פחות מאמו ובנו וויליאם, ונכנס לתפקיד בגיל שבו יוצאים לפנסיה, אבל לדעתי המלוכה תיתן לו בוסט, ויהיה לו קל הרבה יתר ממה שמעריכים, ואף האהדה אליו תגדל גם בקרב צעירים", מוסף פרופ' ורמן. "הוא עוסק בנושאים של אקלים, וזה מאפשר לו פופולריות כי יש לו קו ליברלי פרוגרסיבי, שהציבור אוהב. גם דיאנה נשכחה, והתרגלו לקמילה. נדבקים לחוסר הפופולריות שלו, אבל אני לא חושב שזה כזה משמעותי ולא יהווה סכנה למוסד המלוכה".
השערורייה הגדולה בחייו של צ'ארלס הייתה כמובן סביב נישואיו לדיאנה ב־1981, שהסתיימו בגירושים מתוקשרים ב־1996 ובמותה הטרגי בתאונת דרכים ב־1997 בעת שניסתה לברוח מצלמי פפראצי. מעל נישואיהם ריחפה כל העת דמותה של קמילה פרקר בולס, אהובתו של צ'ארלס משכבר הימים. בהמשך צ'ארלס וקמילה חידשו את הרומן ביניהם ונישאו בשנת 2005. מותה של הנסיכה דיאנה גרר מתקפות על צ'ארלס בקרב הציבור ובתקשורת. כמו כן, יחסיו עם ילדיו הגיעו למשבר עם פרישתם של הנסיך הארי ורעייתו מייגן מרקל ממוסד המלוכה.
"בזמן שהמלכה התראיינה לעתים נדירות, שמרה בקנאות את דעותיה הפוליטיות לעצמה ומיעטה באופן כללי לחלוק מידע בנוגע להעדפותיה האישיות, חייו הפרטיים של צ'ארלס דווחו בפרטי פרטים על עמודי הצהובונים בבריטניה כבר משנות ה־80", אומרת ד"ר טל זלמנוביץ מאוניברסיטת חיפה. "העיתונים סיפרו על הקשיים בנישואים, על הרומן הלוהט עם קמילה. הנסיכה דיאנה עצמה סיפרה לציבור על הדיכאון, הבדידות והפרעות האכילה שפיתחה כתוצאה מכך וזכתה לאהדה ציבורית נרחבת על חשבון צ'ארלס. הזיכרון הציבורי של אלה יקשה על צ'ארלס לסגת אל הצללים ולהפוך לסמל הניטרלי של בית המלוכה".
"הוא עבר תקופה קשה בכל מה שקשור לפרשת דיאנה, והיה בשפל בדעת הקהל שצידדה בעיקר בדיאנה, במיוחד לאחר מותה", אומר רגב. "הוא נתפס אז כאדם קר, שלא יודע לאהוב, שלא ידע לחלוק את התהילה עם הנסיכה. הביקורת הייתה קשה מאוד, אבל כיום יש יותר סלחנות והבנה כלפי אהבתו לקמילה, והרבה בעזרת הסדרה 'הכתר'. הציבור הבין שהוא חויב בנישואים שלא בחר בהם, וכיום חזר לאהובתו, דבר שנתפס בכבוד ובהערכה".
"אני מניח שוויליאם וקייט יהיו עכשיו במרכז העניינים, וצ'ארלס ינסה לשים את ויליאם במרכז", אומר ד"ר שטיינברג. "קמילה מקבלת מעמד של מלכה בתוקף נישואים, ואין לה סמכויות".
בריטניה מתמודדת כיום עם שלל אתגרים, שלהם יידרש גם המלך החדש, בהם משבר עמוק בתחומי האנרגיה, יוקר המחיה הגואה, ראשת ממשלה חדשה ועוד סוגיות שעלולות להציף מחדש את שאלת נחיצות מוסד המלוכה. "בריטניה חווה טלטלה פוליטית", אומרת זלמנוביץ'. "שנות שלטונו של בוריס ג'ונסון פגעו באמון הציבור במוסדות השלטון, ואופן ניהול משבר הקורונה זכה לביקורת. על רקע זה לא יהיה קל להצדיק את קיום בית המלוכה".
"האתגר הגדול בעיניי יהיה שיקום יוקרתה של בריטניה", אומר ד"ר שטיינברג. "מסוף שנות ה־90 ועד 2008 היא הייתה יציבה כלכלית ופוליטית, אך מאז יש שינוי עצום במגמות - ששיאו ביציאה מהאיחוד האירופי. יש חלק בעם הבריטי שרואה במלוכה סמל לניצול, דיכוי ואימפריאליזם, וזה יכול לעבוד לרעתו של צ'ארלס. המלכה עמדה בפרץ, אבל ייתכן שזה יתפוצץ בכהונתו. מצד שני, דווקא בעתות משבר אתה צריך סמל, וייתכן שתתפתח סולידריות לאומית שתסייע למשבר. יהיה נכון עבורו למכור חלק מהנכסים או להפקיע אותם לידי הציבור. אני סבור שהוא גם ינסה למנוע כמה שיותר פרישות של מדינות מחבר העמים".
"אני דווקא לא חושב שהמשבר הכלכלי ישפיע עליו", גורס פרופ' ורמן. "זה מסוג הבעיות שיתמודדו איתן הפוליטיקאים ולא המלוכה. אם כבר להפך. הוא היחיד שהגיע לאזורי עוני ונתפס כאמפתי למעמדות החלשים. הממלכה תעבור תקופה לא קלה, אבל לא נראה לי שהוא ייפגע מזה. הוא אף הצהיר בעבר שבכוונתו לצמצם את מספר בני המלוכה שנסמכים על כספי המסים ולממן רק את המשפחה המצומצמת. אבל כל שינוי באנגליה לוקח המון זמן".
לדברי זלמנוביץ', אחד האתגרים המעניינים שעמם יתמודד המלך הנכנס יהיה התקשורת. "עוד בשנותיה הראשונות בתפקיד, המלכה אליזבת הבינה את מרכזיות המדיה המשודרת לשלטונה", היא אומרת. "אלא שמערכת היחסים עם התקשורת תהיה קשה ואקוטית יותר לצ'ארלס.
בעולם של רשתות חברתיות, קשה יותר לשלוט במידע וגם היכולת שלו להכריח את יתר בני המשפחה לדבוק בדף המסרים המלכותי צפויה להיות מצומצמת יותר. בנו הארי צפוי להוציא ממואר שיספר על חייו לאחר מות אמו, כולל הדיכאון, היחס מכלי התקשורת והיחס של בני המלוכה האחרים אל מייגן מרקל. כזכור, מרקל האשימה את בית המלוכה בגזענות בראיון לאופרה ווינפרי. צ'ארלס יצטרך לנווט את הסערות הללו".
גינה בעקיפין
המלך צ'ארלס ידוע בחיבתו למדינת ישראל, ואף ביקר כאן כמה פעמים, כולל ביקורים בקברה של סבתו, אמו של הנסיך פיליפ, בירושלים. בין היתר, הוא הגיע ב־1995 להלווייתו של ראש הממשלה יצחק רבין, ב־2016 להלווייתו של הנשיא שמעון פרס, וב־2020 למפגש של מנהיגי העולם ביד ושם.
"הוא מחבב אותנו יותר מאשר אמא שלו חיבבה אותנו", אומר ד"ר שטיינברג. "אבל באותה עת הוא מחבב גם את הסעודים ותרבויות נוספות. סבתו קבורה פה, ויש קשר אמוציונלי, אבל על המלכה זה לא עשה רושם".
"הוא הגיע לאירוע של הקהילה היהודית בבריטניה לרגל יום העצמאות ה־70 של ישראל, וזה ממש לא ברור מאליו, כי זה יכול היה להיחשב פוליטי", אומר רגב. "כאשר מנהיג הלייבור לשעבר, ג'רמי קורבין, התבטא בשלל אמירות שנתפסו כאנטישמיות, הוא יזם בארמון אירוע הוקרה לקהילה היהודית על תרומתה לכלכלה ולתרבות הבריטית. לכולם היה ברור שעשה זאת על מנת לגנות את גל האנטישמיות בעקיפין, בלי באמת לגנות בפועל".
התרעות פיקוד העורף