בתוך כך, מנגנוני הביטחון של המשטר האיראני המשיכו בדיכוי האלים של המחאות. הצבא האיראני הזהיר את המפגינים מפני "אי-שקט מתמשך" והצהיר כי "יפעל באלימות נגד מזימות של כוחות האויב. הפעולות הנואשות הללו הן חלק מאסטרטגיה מרושעת של האויב להחליש את המשטר האסלאמי".
כחלק מאמצעי הדיכוי, ממשלת איראן חסמה את האינטרנט והשירותים הסלולריים וחסמה גם את הווטסאפ והאינסטגרם. בעקבות כך, שר החוץ האמריקאי, אנתוני בלינקן, מסר כי מדינתו תנסה להקל על מגבלות האינטרנט שהוטלו על האזרחים באיראן, והצהיר כי "אנו הולכים לוודא שהעם האיראני לא יישאר מבודד ובחושך". בלינקן הדגיש כי "ההקלה החלקית של מגבלות האינטרנט היא צעד קונקרטי לספק תמיכה משמעותית לאיראנים בדרישה לכבד את זכויותיהם הבסיסיות. שממשלת איראן חוששת מאנשיה".
במקביל, המחאות הארציות באיראן התפשטו לערים רבות במדינה כמו משהד, סנדאג', תבריז וקזווין. בין ההסמאות של המפגינים ניתן לשמוע קריאות גנאי נגד המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, ונגד המנהיג הפוליטי של המהפכה האסלאמית ב-1979, רוחאללה חומייני. כמו כן, בין הססמאות הבולטות ניתן לשמוע "לא עזה ולא לבנון, אני מקריב את חיי למען איראן, "אני אהרוג את מי שהרג את אחותי", איננו רוצים שייח' ולא מולה, קלל את האייתוללה".
התרעות פיקוד העורף