לטענתו של המזרחן, המחאה היא כלל ארצית: "זו תופעה של הערים הגדולות, של המעמד הגבוה, של צעירים משכילים בערים הגדולות. זו עוד לא מחאה עממית המונית, ועוד לא התפשט לאזורים אחרים, לכן מבחינות מסוימות המשטר יכול להיות רגוע. זה עוד לא איום של ממש אבל מקור לדאגה ומקור למבוכה".
עם זאת, הוא סייג את דבריו וציין כי "המשטר לא יכול לעשות מה שהוא רוצה. זה משטר שיש לו מוקדי תמיכה חשובים שהוא לא רוצה לאבד אותם. אם העם האיראני ייצא כולו במסות נגד המשטר, אתה לא יכול להרוג את העם כולו וגם החיילים בסופו של דבר יחשבו פעמיים. הבעיה של המשטרה זה לא שיש מנהיג אופוזיציה שאתה עוצר אותו, בזה גמרת את המחאה. זו מחאה ספונטנית. הוא לא יודע באיזה עיר מחר, באיזה רחוב ומי יהיו המפגינים. אלה מחאות ספונטניות של צעירים שיוצאים לרחובות ולכן קשה להתמודד נגד דבר שכזה. המשטרה זהירה כדי לא למתוח את החבל יותר מדי. 76 הרוגים, זה יכול להגיע גם למאות והוא לא רוצה להגיע למצב כזה. זה לא טוב לשם שלו בתוך איראן".
לדבריו, המחאה לא בהכרח תצליח כי "האוכלוסייה באיראן ברובה אוכלוסייה כפרית נחשלת ששם יש תמיכה מלאה במשטר. הם אינם נגד המשטר. קח מדינה שכנה כמו אפגניסטן, שם משטר חדש של הטאליבאן גם אוסר על בנות לימודים בבית ספר. כלומר ככל שהאוכלוסיה יותר מסורתית ונחשלת זה פחות משמעותי".
בסיום דבריו הוא בכל זאת טען כי הולך להתרחש שינוי במשטר באיראן, גם אם לא בקרוב: "כל מי שמכיר את האיראן או למד את איראן יודע: השינוי יבוא! היום, מחר, או בעוד 10 שנים, איש אינו יודע. זה כמו לחזות את התנהגותו של אדם, לחזות את התנהגותו של עם. אנחנו מומחים לעבר ולא מומחים לעתיד וגם לא מומחים לתחושות הבטן של האיראנים".
התרעות פיקוד העורף