אמה המדוכאת של המנוחה שאלה: "למה, למה? הבת שלי לבשה רעלה מתאימה והמעיל שלה היה ארוך ושחור. אני לא יודעת למה היא נעצרה". היא גם חוזרת ואומרת כל יום, "איפה הבת שלי? איפה הילדה שלי?"
שני המקורות אישרו גם כי השלטונות האיראניים ביקשו מקרובי משפחתה של אמיני להימנע מלדבר על המקרה שלה, בעוד שאביה, אמה או דודה נמנעו מלענות לשיחות טלפון, לפי רויטרס.
המקורות סיפרו כי הצעירה המנוחה הייתה ביישנית ושמרנית ומעולם לא התנגדה לשליטים במדינה, לאנשי הדת, או אפילו לקוד הלבוש הנוקשה שהוטל, אלא רק דאגה לענייניה והתרחקה מפוליטיקה.
"היא רצתה לחיות חיים נורמליים ומאושרים", אמר אחד המקורות. "לסיים לימודים בקולג', להתחתן ולהביא ילדים לעולם". אבל כהרף עין ובחסות משטר דכאני חלומותיה וחייה נלקחו ממנה, ומשפחתה עדיין לא מצליחה לעכל את גודל האובדן.
כאמור, אמיני, שמוצאה מהעיר הכורדית סאקז שבצפון מערב איראן, מתה בבית חולים בטהרן ב-16 בספטמבר, שלושה ימים לאחר מעצרה על ידי משטרת המוסר. הרופאים לא מסרו למשפחה את פרטי מצבה של בתם ואף אחד מבני משפחתה לא הצליחה לראות בדיקת CT שלה.
שני המקורות ציינו כי גופתה כוסתה במשרד לזיהוי פלילי, כך שאביה לא ראה דבר מלבד חלק קטן מרגלה שנראה חבולה. מקור אחר הוסיף כי "אביה המשיך להתחנן לרופאים שיספרו לו על מצבה של בתו. אבל אף אחד לא ענה לו".
הרשויות מצידן הכחישו כי הצעירה הוכתה בראשה, ועמדו על כך שסיבת המוות היא התקף לב פתאומי עקב מצב רפואי קודם. עם זאת, משפחתה של הצעירה ציינה כי היא לא סבלה מבעיות בריאותיות כלשהן.
נשים שנעצרו עם מהסא סיפרו לאביה שהיא הוכתה בתוך הרכב שבו נסעו. הם גם אמרו לו שהיא כל הזמן התלוננה על כאבים והתחננה למשטרה שתאפשר לה לעזוב. אלא שמשטרת הדת סירבה למסור את ההקלטות מהמצלמות בתוך הרכב לאביה של מהסא בטענה שאינן עובדות.
התרעות פיקוד העורף