"זה דיון שמעורר בחילה לצפות בו", אמרה קראוס בפתח שיחתם. "היה שם אפילו קטע אחד חמור יותר בעיניי של נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה, ושואלת אותה חברת קונגרס 'האם רצח עם של יהודים פוגע בחוקים של האוניברסיטה?' ואז היא נתנה תשובה שכבר ממש נשמטה לי הלסת. התשובה של נשיאת האוניברסיטה היא 'אם הביטוי הופך לפעולה, אז יכול להיות שזה פוגעני'. כלומר, אם יכול להיות שבאמת יהיה פה רצח עם, אז יכול להיות שזה פוגעני. אז היא שואלת אותה שוב, 'יכול להיות שאת אומרת שקריאה לרצח עם זה רק אם זה הופך לפעולה?' אז היא אמרה 'זה תלוי בקונטקסט וזה לא בהכרח בריונות או הטרדה', ואז היא אומרת 'הביטוי הוא לא הטרדה, אלא אם זה מתממש'. בעיניי זה שיא השיאים של הטרלול".
"ברור שיש כאן פחד מפני השמאל הפרוגרסיבי", היא הסבירה, והוסיפה: "אבל זו גם לקיחת חלק משמעותי בתנועה, וזה קודם כל, כל כך הרבה טמטום. באמת סליחה, זה פשוט נובע מבורות, מחוסר הבנה ברמה המהותית ביותר, גם של ישראל והפלסטינים, אבל גם של מה היא אנטישמיות ויהדות וההיסטוריה של העם היהודי".
"אני חושבת גם שיש כאן הרבה מאוד חוסר יכולת להכיל שיח מורכב על מה שקורה בישראל ועל מה שקורה בעניין היהודים, וגם באמת, וזה לדעתי המהות של כל האירוע שאנחנו נמצאים בו היום, גם בהקשר של הכחשת מקרי האונס של נשים - יש כאן אירוע אנטישמי, מתגלגל ואיום ונורא שאנשים בארה"ב וברחבי העולם לא מצליחים לזהות את היהודים כקורבנות", היא הוסיפה.
"מבחינתם, הם רואים את היהודים כמתקרבנים. הם רואים את היהודים ככאלה שמנהלים את העולם, כי אלה הסטריאוטיפים האנטישמיים ביותר כמובן, מאות שנים אחורה. הם רואים את היהודים כשולטים בעולם, כשולטים בבנקים, כשולטים בתעשיית הבידור. אלה סיסמאות שאני שומעת שחוזרות ברחוב שבו אני גרה, שיש בו הרבה מאוד סטודנטים בניו יורק. מבחינתם יהודים הם לא אופציה להיות קורבנות".
לגבי מצב הסטודנטים באוניברסיטאות, היא שיתפה: "התחושה היא מאוד לא נעימה בקמפוס. התחושה היא של שיח תוסס. גם נסעתי בין קהילות יהודיות של סטודנטים במהלך החודש האחרון ויהודים פשוט מפחדים. התייעצה איתי סטודנטית, האם נכון לה במעונות להוריד את המזוזה. זו שאלה כל כך קשה וטעונה כי מה עונים על דבר כזה. סטודנטים חווים מתקפות".
התרעות פיקוד העורף