הציבור האיראני לא נוהר לקלפיות, למרות שנמאס להם מהשלטון. בחשבונות הרשתות החברתיות, במיוחד של הדור האיראני הצעיר, הם תוהים האם יש סיבה לצאת להצביע. מותו המפתיע של הנשיא ראיסי, הוביל לבחירות בזק ששלחו את הציבור האיראני לתהום של ייאוש, מההנהגה הנוכחית ומזו העתידה לבוא.
״למעשה להצביע לנשיא זה להצביע לראש הרשות המבצעת, הוא האחראי להוציא לפועל את המדיניות שמוכתבת מגבוה״ כך הסבירה ד"ר תמר עילם-גינדין, מומחית לאיראן ממרכז עזרי באוניברסיטת חיפה בשיחה עם ״מעריב״. ״הרבה מתנגדי משטר מחליטים לוותר על ההצבעה בבחירות, הם לא מעוניינים להשתתף במה שהם מכנים ׳קרקס׳ או העמדת פנים״.
בעוד המנהיג העליון של המדינה, עלי חמינאי, מחזיק בסמכויות נרחבות בכל הקשור לענייני המדינה, הנשיא האיראני הוא בעל השפעה מסויימת על מדיניות החוץ. הבחירות הקרבות יספקו להנהגה האיראנית את ההזדמנות להראות שהיא מסוגלת להתמודד עם מחאות בבית ובחוץ - כמו פעולות להסרת הסקנציות האמריקניות והמתיחות מול ישראל, וכי היא מסוגלת להתמודד עם אסון מותו הבלתי צפוי של ראיסי, מבלי לערער את יציבות המערכת הפוליטית במדינה.
״אזרחי איראן שמחו מאוד כשהנשיא לשעבר רוחאני נבחר בשנת 2013 - אנשים הבינו שבשביל להשפיע צריך להצביע. אבל הוא הדוגמה המושלמת לכך שנשיא לא מקבל החלטות. לאחר שהתראיין רוחאני ואמר שלא צריך לאכוף את עטיית החיג׳אב בחומרה, הפקודה שהגיעה מלמעלה הייתה להחמיר את האכיפה״, הוסיפה ד"ר עילם-גינדין.
במהלך סוף השבוע האחרון התקיים סבב הדיבייט השלישי במספרו בין המועמדים והתמקד במדיניות מפלה נגד נשים והגבלות ממשלתיות חמורות על הגלישה באינטרנט.
באיראן מתקיים כידוע פער עמוק בין ממשלה שמטיפה לקדושה אך מתאכזרת לנשים: קוד לבוש נוקשה הכולל את חובת עטיית החיג‘אב, אינדוקטרינציה דתית בבתי ספר, איסור על משקאות אלכוהוליים ועונשים מימי הביניים, כמו הלקאה, על עבירות קלות. איראנים רבים, במיוחד דור ה-Z, דוחים בשאט נפש את הכפייה הדתית שהוגדרה על ידי ההנהגה השיעית באיראן.
העמדות שהציגו היו אמביוולנטיות - הם הגנו על האוטונומיה של נשים ועל החופש שצריך להיות להן בהופעתן הציבורית אך תקפו את מתנגדי קוד הלבוש. בהפגנות הנרחבות שהתרחשו באיראן ב-2022, שדוכאו בחומרה על ידי כוחות הביטחון, הפך החיג׳אב לסמל ״בגלל שזה סממן חיצוני כל כך בולט - ישר רואים הרי אם אישה לובשת חיג׳אב או לא, אז קל למחות, להעביר מסר ולדכא באמצעותו״. אמרה ד"ר תמר עילם-גינדין.
״כפיית קוד הלבוש היא רק חלק קטן מהכפייה הדתית ומשלילת זכויות האדם הכללית. המחאה לא הייתה על טהרת החיג׳אב, אלא על זה שאין זכויות אדם בסיסיות, ביטחון אישי בסיסי. האיראנים מכנים את המחאות האלו ׳מחאות אישה-חיים-חופש״, הוסיפה.
הממשלה האיראנית יישמה מאז אמצעים שונים לאכיפת עטיית החיג‘אב וכן פעולות ענישה, הכוללים שימוש במצלמות מעקב כדי לזהות את הנשים המתנגדות, חסימת חשבונות הבנק שלהן וטקטיקות שנועדו להשפילן. אף מועמד לא הציע פתרון ברור לנשים איראניות שמתנגדות לקוד הלבוש של הממשלה.
הרפובליקה האסלאמית, שנוסדה ב-1979, היא המדינה היחידה בעלת רוב מוסלמי, מלבד אפגניסטן הנשלטת על ידי הטליבאן, עם מדיניות כה קפדנית של עטיית חיג'אב ואמצעי כפייה כלל-ארציים לאכיפת חוקים אלו.
איראנים רבים עדיין מתלבטים אם להחרים את הבחירות, מתוך תפיסה שהן "לא הוגנות ולא חופשיות", או לשתף פעולה ולהצביע. בשלב זה, נראה כי מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי לשעבר, סעיד ג‘לילי ויו"ר המג'לס, מוחמד באקר קאליבאף, נתפסים כמועמדים החזקים ביותר במירוץ, כך לפי דיווחים בכלי תקשורת איראניים. הראשון מזדהה עם האגף הרדיקלי במחנה השמרני בעוד השני מזהה עצמו כשמרן.
ד"ר עילם-גינדין מסבירה ״קאליבאף הוא מתמודד סדרתי ונחשב למועמד בולט בעקבות זאת. הוא התמודד בכמעט כל מערכות בחירות חוץ מזו האחרונה שבה ראיסי ניצח, כיוון שמונה זמן קצר קודם לכן כיו״ר המג׳לס. למרות שמונה לכהונה שנייה זמן קצר לפני הבחירות הנוכחיות, הוא יכול לנהל קמפיין בחירות לנשיאות. הוא היה ראש עיריית טהרן והייתה לו קריירה מרשימה ברוב גופי הביטחון של איראן, הוא מאוד בולט גם כי בצעירותו הוא היה חתיך״.
איראן היא תיאוקרטיה ובחירות מתקיימות לתפקידים בכירים כמו הנשיא, חברי הפרלמנט ומועצות שונות. עם זאת, תהליך אשרור המתמודדים נשלט בקפידה. אם, כפי שמעריכות כעת הפרשנויות, אחד המועמדים השמרנים ינצח, סביר להניח שהממשלה תטען כי מדובר בניצחון למותג הפוליטי שלה, למרות ההגבלות המשמעותיות במערכות הבחירות ואי האמון העמוק השורר בין המוסדות הפוליטיים לבין העם האיראני.
הבחירות באיראן לא נחשבות חופשיות או הוגנות לפי רוב הסטנדרטים המערביים ולפי ארגוני זכויות האדם. המועמדים לנשיאות נבדקים בקפידה על ידי מועצת השומרים - ועדה של 12 משפטנים ואנשי דת. לבחירות הנוכחיות העמידה המועצה שישה מתמודדים, מתוך רשימה ראשוני של 80. בין הנפסלים היו שבע נשים, נשיא לשעבר (אחמדיניג׳אד), פקידי ממשל רבים, מחוקקים ושרים.
חמישה מתוך ששת המועמדים שמתמודדים בבחירות משתייכים לזרם השמרני במפה הפוליטית באיראן, ותומכים בשלטון פקידותי. הזרם השמרני חושש מהערכים ומחוקי המוסר של המערב, בעוד הזרם הרפורמיסטי יתעדף גמישות מסוימת בקביעת ההתנהגות במרחב הציבורי ושותפות רחבה יותר עם מדינות המערב.
בצעד יוצא דופן, המועמדים השמרנים הביעו ביקורת פומבית נגד הממשלה בנוגע לאתגרים הכלכליים של המדינה, מדיניות החוץ וקרעים פנימיים, זאת במאמץ לזכות בתמיכה מצד ציבור הבוחרים שמנוכר להנהגה האיראנית.
התרעות פיקוד העורף