במשך שלושה עשורים, נסראללה שיחק את התפקיד המשמעותי ביותר בחיים הפוליטיים הלבנוניים והיה הנוכח והמשפיע ביותר. נוכחותו אף חרגה מגבולות לבנון והפכה לחלק מכל דיון על עיראק לפני ואחרי נפילת המשטר שם, על סוריה לאחר פרוץ המהפכה בה, על תימן לאחר עליית החות'ים. בנאומיו, נסראללה דן בסוגיות הנוגעות לאזור כולו, מערב הסעודית והאמירויות ועד איראן וטורקיה, וכולם הקשיבו לדבריו ובנו על פיהם תוכניות ואסטרטגיות.
חיזבאללה נראה בשיא כוחו תחת הנהגת נסראללה, כשרכש יכולות טילים מתקדמות וכטב"מים, ניהל מלחמות אזוריות שחיזקו את ניסיונו והגדילו את אויביו, עד שהפך בעצמו לאחד מקובעי המדיניות באזור. חיזבאללה עלה על איראן במספר אויביו, המדינה שמטפחת את הארגון שלו, מחמשת ומממנת אותו, עד שמדינות מסוימות מקיימות את היחסים הטובים ביותר עם איראן אך רודפות כל גורם המשתייך לחיזבאללה.
נקודת המפנה – ה־7 באוקטובר
על פי ההערכות, חיזבאללה הצטרף לקרב בציפייה למלחמה קצרה שעשויה הייתה להעניק לו דחיפה פוליטית, אך טעה בקריאת המצב של ישראל, שהחליטה להגיב בעוצמה בשתי החזיתות. כפי שהתברר, מוכנותה הצבאית והמודיעינית של ישראל בחזית מול חיזבאללה הייתה גבוהה לאין שיעור משחשב.
הדבר הוביל להחלשה משמעותית של חיזבאללה באמצעות פגיעה במפקדים בדרג ראשון, שני ושלישי, מתקפות מאסיביות על תשתיותיו, מתקפת הביפרים ועקירתם של מאות לבנונים. אך המלחמה פגעה גם בתדמית הארגון וחשפה את חולשת פרוטוקולי האבטחה הפנימיים שלו, והובילה לחשיפתו המודיעינית.
היעדרותו של נסראללה יצרה ריק מנהיגותי קשה. האיש היה בעל השפעה יוצאת דופן. כמו כן, לא ניתן להתעלם מהאתגרים הגדולים שיעמדו בפני ההנהגה החדשה של הארגון בכל הנוגע להחייאת רוח ההתנגדות ובניית דעת קהל רחבה תומכת מבית, בזמן שמנהיגים וכוחות רבים המתנגדים לארגון מובילים התקפה פוליטית ממוקדת בשל עלויות המלחמה והשלכותיה.
״ניצחנו״
התרעות פיקוד העורף