עוד הוסיף, "כאשר המצב בשטח המשיך להידרדר, הבסיס הצבאי הרוסי עצמו הותקף על ידי מל"טים. ללא אמצעים זמינים לעזיבת הבסיס, מוסקבה ביקשה שמפקדת הבסיס תארגן פינוי מיידי לרוסיה בערב יום ראשון ה-8 בדצמבר. זה התרחש יום אחרי נפילת דמשק, בעקבות קריסת העמדות הצבאיות האחרונות והשיתוק שנוצר בכל מוסדות המדינה הנותרים. בשום שלב במהלך אירועים אלה לא שקלתי להתפטר או לבקש מקלט, ולא הועלתה הצעה כזו על ידי אף אדם או מפלגה. הדרך היחידה הייתה להמשיך להילחם נגד המתקפה הטרוריסטית".
"אני מאשר שוב כי האדם אשר, מהיום הראשון של המלחמה, סירב לסחור בהצלת אומתו תמורת רווח אישי, או להתפשר על עמו בתמורה להצעות ופיתויים רבים, הוא אותו אדם שעמד לצד הקצינים וחיילי הצבא בקווי החזית, במטרים ספורים מהמחבלים בשדות הקרב המסוכנים והאינטנסיביים ביותר. הוא אותו אדם שבמהלך השנים האפלות ביותר של המלחמה, לא עזב אלא נשאר עם משפחתו לצד עמו, מתמודד עם הטרור תחת הפצצות ואיומים חוזרים ונשנים של פלישות טרור לבירה במשך ארבע עשרה שנות מלחמה. יתר על כן, האדם שמעולם לא נטש את ההתנגדות בפלסטין ובלבנון, ולא בגד בבעלי בריתו שעמדו לצדו, לא יכול להיות אותו אדם שיזנח את עמו או יבגוד בצבא ובאומה אליה הוא שייך", כך לדבריו.
בסיום כתב: "מעולם לא חיפשתי עמדות לרווח אישי אלא תמיד ראיתי את עצמי כנאמן של פרויקט לאומי, הנתמך על ידי אמונתם של העם הסורי, שהאמין בחזונו. נשאתי אמונה בלתי מעורערת ברצונם וביכולתם להגן על המדינה, להגן על מוסדותיה ולעמוד על בחירותיהם עד הרגע האחרון. כאשר המדינה נופלת לידי הטרור והיכולת לתרום תרומה משמעותית אובדת, כל עמדה מתרוקנת ממטרתה, הופכת את אחזקתה לחסרת משמעות. אין בכך, בשום צורה, כדי להפחית מתחושת השייכות העמוקה שלי לסוריה ולעמה - קשר שנשאר בלתי מעורער בכל מצב או נסיבה. זוהי שייכות מלאה בתקווה שסוריה תהיה שוב פעם חופשית ועצמאית".
התרעות פיקוד העורף