כאשר יצאתי למסע שלי באוקראינה, לא תיארתי לעצמי עד כמה החוויה תהיה עוצמתית. מדינה הנתונה למלחמה קשה, שברקע נשמעות אזעקות ורוחות ההרס ניכרות בכל פינה, היא בו בזמן גם מקום שבו הקהילה היהודית משמרת חיי יהדות פורחים ופועלת באופן מעורר השראה למען תושביה – יהודים ולא-יהודים כאחד.
המסע שלי היה שילוב של למידה על קהילות יהודיות בתנאים בלתי אפשריים, מפגש עם עוצמות הרוח האנושית ועמידה חזקה, ובמיוחד הבנה עמוקה יותר על כוחן של ערכים יהודיים של נתינה ואחריות הדדית.
יחד חצינו את הגבול הרגלי מאוקראינה למולדובה. החצייה לא הייתה רגילה: בדיקות ביטחוניות קפדניות בשני צדי הגבול הדגישו את המתיחות שבאזור. הבדיקות כללו חיטוט בתיקים ובירור זהויות, וזאת כדי לוודא שאין חשש למרגלים רוסים או העברת חומרים בלתי חוקיים.
עם כניסתנו לאוקראינה נסענו לויניצה, שם פגשנו את הרב שאול הורוביץ, שליח חב"ד, שמוביל פרויקט אדיר למען פליטים. במתחם שהקים ניתן למצוא מקומות לינה, מקווה, אוכל חם, ותפילות – כל מה שנדרש כדי לספק נחמה פיזית ורוחנית לאנשים שנעקרו מבתיהם. נדהמתי מהיקף הפעילות ומהמסירות האינסופית. בו בזמן, תחושת האיום לא נעלמה – כל רגע היה תזכורת לכך שאנו נמצאים בלב אזור לחימה.
לאחר מכן נסענו לעיר בוצ'ה, אחד המקומות שספגו לחימה קשה מול הכוחות הרוסיים. התחושה של עמידה על סף חזית הקרב הייתה מוחשית מאוד. כל בניין בעיר כאילו סיפר סיפור של מאבק ושל סבל. משם המשכנו לקייב, שם פגשנו את הרב מוטי לבנהרץ, שליח חב"ד במזרח העיר. בבית הספר המקומי סיפר לנו הרב על הפיכתו למרכז רוחני, חינוכי וקהילתי, המספק שירותים נרחבים לתושבי האזור. בית הספר מארגן חלוקת מזון לנזקקים, שיעורים תורניים, ואפילו בריתות מילה – לעיתים לילדים ובוגרים כאחד.
עד לפני המלחמה דנייפרו היתה מגדלור יהודי בולט בעולם כולו. מקהילות בכל העולם עלו אליה לרגל וביקשו את השתתפות הקהילה בבניית פרויקטים. גם יד ושם והקרן למורשת הכותל נהננו מתמיכה גדולה שהגיעה מהקהילה במקום ומיהודים עשירים מקומיים. היום, דנייפרו היהודית, על גל מה שהיא מציעה היא עודנה משהו חסר תקדים בנוף היהודי בתפוצות, אבל כואב הלב לראות שהקהילה הזו זקוקה היום לתרומות ושבעולם היהודי המשיכו הלאה כאילו המלחמה הסתיימה ולא מבינים את המצוקה.
ובחזרה לחיים היהודים המשגשגים בדנייפרו. קשה לתאר את העוצמה האדירה. בעיר למשל פועלת ישיבה שבה לומדים 40 תלמידים בהתמדה מעוררת הערצה, גם כאשר אזעקות מחייבות אותם להמשיך את הלימודים במקלטים. ב'מנורה' פועלים בתי כנסת, מקוואות, מסעדות, חנויות כשרות, הסוכנות היהודית, נתיב, ואפילו מלון. במקום נמצא גם מרכז רפואי עצמאי שמספק טיפולים רפואיים חינמיים לפליטים ולמבוגרים, כולל ניתוחים מצילי חיים שנערכים בחדרי ניתוח סטריליים ומאובזרים היטב שנמצאים במקום. סיפור אחד שנחרט בזיכרוני הוא על אישה שהגיעה ממריופול במצב קשה, ונאלצה לעבור כריתת רגליים. המרכז, סיפרו לנו, הוא עבורה – ועבור רבים כמוה – קרש הצלה של ממש.
בהמשך הסיור ביקרנו בבתי הספר היהודיים של דניפרו על 600 התלמידים שלהם שהוקמו על ידי איש העסקים לב לבייב במסגרת רשת החינוך 'אור אבנר' שיסד לפני למעלה מ-30 שנה.
המנהלת בבית הספר סיפרה על ההתמודדות עם הירידה במספר התלמידים שעזבו בעקבות המלחמה. ועדיין, הילדים הרבים שנשארו זוכים לשתי ארוחות ביום, נשנושים, וחינוך יהודי איכותי. בית הספר היהודי המרכזי הוא בית ספר רשמי מטעם משרד החינוך וקרוי על שם הצדיק רבי לוי יצחק שניאורסון - אביו של הרבי מליובאוויטש - שהיה רב העיר ושנאסר והוגלה על ידי הקומוניסטים "בעוון לימוד תורה" לקזחסטן שבמרכז אסיה שם נפטר בגלות. בשל רמת הלימודים הגבוהה של בית הספר הוא נחשב לאחד הנחשבים ביותר בעיר ומהווה מקור לגאווה שלה עד כדי שמחנכים אוקראינים שאינם יהודים הבאים לעיר, מובאים לראות אותו מטעם העירייה. לצדו פועלים גם 'חיידר' וכן בית ספר לבנות ממשפחות דתיות יותר.
בעיר מצאנו גם את 'בית חנה' - מכון להכשרת מורות ואנשי הוראה באוקראינה ובמדינות מרכז ומזרח אירופה. סיפורו של המכון מעניין במיוחד וזאת נוכח העובדה שהוא מוכר הן על ידי משרד החינוך הישראלי והן האוקראיני. "למעלה מ-2,000 בוגרות שלנו כבר מכהנות כאנשי חינוך, מאז יסוד המקום בשנת 1995, והן מהוות נדבך גדול בחינוך של הדור היהודי הבא במדינות רבות בעולם" מציין בגאווה מנהלו מאז הוקם ועד היום, הרב מאיר סטמבלר - שאודותיו נרחיב בפיסקאות הבאות. המכון, יש לציין הוקם גם הוא על ידי לבייב שבנה בעשורים הקודמים את רשת החינוך 'אור אבנר' במזרח אירופה והבין את החשיבות בהכשרת מורות מקומיות.
ביקרנו גם במאפיית המצות של דנייפרו, שמייצרת מצות לכל העולם. המצות שמגיעות מכאן ידועות בכל העולם כבעלות טעם מיוחד במינו ובמאפיה מצאנו 70 עובדים העוסקים במרץ בהכנת ושליחת המצות לכל העולם. המעניין הוא שהעובדים כולם יהודים וכך עשרות משפחות מתפרנסות מהמאפיה. רגע מיוחד היה כשהעניקו לנו קופסת מצות לקחת איתנו – הכנה מוקדמת לפסח הקרוב.
ממשרדי הפדרציה מנוהלים הלכה למעשה כל חיי הדת באוקראינה. מדובר הן בעזרה מול השלטונות בניהול חיי היהדות והיהודים במדינה, הן בעבודה טכנית לתת לכל קהילה את צרכיה הפיזיים וצרכי הדת, והן בעזרה אישית ל-50,000 בתי אב בכל המדינה באמצעות חלוקת מזון כשר, תרופות, ספרי לימוד ועוד... הרב סטמבלר ניצב בראש הפרמידה ומתחתיו עשרות רבות של עובדים העושים את עבודתם במשרדי הפדרציה הראשיים ובמחסנים הלוגיסטיים שלהם בדנייפרו, וחלקם פרוס בכל רחבי המדינה לצד מאות מתנדבים.
הרב סטמבלר שנחשב לחברו הטוב של נשיא אוקראינה זלנסקי דיבר על הרוח החזקה שממשיכה ללוות את הפעילות היהודית בכל המדינה הענקית הזו. "העובדה שנשארנו כאן, במקום לברוח עם דרכונים זרים, מרגיעה את התושבים," אמר. "אנחנו אור לגויים וממשיכים לפעול עד הגאולה השלמה". הסיור הסתיים במרכז לחלוקת חבילות סיוע, שבו ראינו תושבים מכל שכבות החברה – כולל בעלי רכבים יוקרתיים שנפגעו מהמצב – ממתינים לקבלת עזרה.
התרעות פיקוד העורף