לדבריו, טייסים שהיו מוסמכים למשימה התאמנו בסימולטורים למשך תקופות ממושכות כדי לסייע להם לווסת את מחזורי השינה שלהם. "עם זאת, אימון זה נמשך בדרך כלל רק 24 שעות", הוסיף דייל, וציין כי טיסתו הארוכה ביותר לפני טיסת השיא שלו הייתה 25 שעות. הוא גם ציין כי צוותי המפציצים קיבלו כדורי שינה כדי לעזור להם לנוח בימים שקדמו להפצצה.
דייל הסביר גם כי המדיניות בזמנו דרשה משני אנשי הצוות להיות ערניים ובמושביהם ברגעים קריטיים של הטיסה, כולל המראה, תדלוק, הפצצה ונחיתה. בשעות שבין לבין, שני אנשי הצוות ישנו בתורם במיטה קטנה מאחורי מושבי תא הטייס. "כל אחד מאנשי הצוות היה נח כשלוש או ארבע שעות בין תדלוק לתדלוק", אמר. "שינה יכולה להיות קשה בתנאים אלה, שכן לכל אחד בקרב יש רמה מסוימת של חרדה, אבל בסופו של דבר, הוא יקבל את המנוחה שגופו זקוק לה".
עוד התייחס למתקנים שעל מטוס החמקן ואמר כי למרות שמדובר באחד המפציצים היקרים והמתקדמים ביותר, מתקן השירותים שלו פרימיטיבי מאוד. "מדובר בשירותים כימיים, והטייסים משתמשים בהם רק במקרי חירום דחופים ביותר - כדי למנוע התמלאות של המיכל". הוא הוסיף: "אין הפרדה בין השירותים למושבי הטייסים. שמירה על הפרטיות שלך תלויה בכך שהטייס השני לא יסתכל עליך".
עם זאת הגבהים הגבוהים ותאי הטייס הלחץ עלולים לגרום להתייבשות של הטייסים, ושתיית מים הייתה קריטית. דייל העריך שהוא וטייס המשנה שלו שתו בקבוק מים בכל שעה.
באשר לאוכל, דייל אמר שבמהלך שירותו, טייסים היו מביאים איתם אוכל וגם סופקו להם ארוחות מוכנות לאכול בזמן הטיסה. הוא ציין שהוא לא הרגיש רעב במיוחד משום ש"ישיבה בשקט במשך עשרות שעות לא שורפת הרבה אנרגיה".
התרעות פיקוד העורף