אחת האוניברסיטאות המובילות בעולם נכבשה: "האשמת היהודים ברצח"

בעקבות מתקפת האימה של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, מוסדות להשכלה גבוהה ברחבי העולם חוו רעידת אדמה אידיאולוגית. באוניברסיטת הרווארד, מהיוקרתיות שבמוסדות האקדמיים, באו לידי ביטוי שסעים עמוקים: הפגנות סטודנטים, כישלונות ניהוליים וזרמים מדאיגים של אנטישמיות.

כדי להבין את שורשי התופעה והשלכותיה, שוחחנו עם פרופסור ג’ון לוינסון, חוקר ותיק ללימודים יהודיים בבית הספר לתיאולוגיה של הרווארד. לוינסון הגיע ארצה במסגרת האירוח של מכון שכטר למדעי היהדות שארגנו למעריב את הראיון עמו. לוינסון, המלמד בהרווארד כבר 37 שנה (ולפני כן באוניברסיטת שיקגו ובמכללת וולסלי), מתמקד בעת העתיקה, בתיאולוגיה יהודית ובספרות חז"ל. אך בשנים האחרונות הוא נשאב, גם אם באי-רצון, אל מרכז הסערה הפוליטית והתרבותית סביב האנטישמיות בקמפוס.

לוינסון תיאר את גלי המחאה בקמפוס: קריאות "מהנהר עד הים", קריאות ל"אינתיפאדה", ומאהלים שהוקמו בחצר האוניברסיטה. "כל זה התרחש", הוא אומר, "כאשר הסטודנטים מפרים תקנות מבלי לשאת בתוצאות של ממש".

התגובה מצד הנהלת האוניברסיטה, ובעיקר הנשיאה דאז קלודין גיי, הייתה כושלת. כשנשאלה בוועדה של הקונגרס אם קריאה לרצח יהודים מפרה את תקנון האוניברסיטה, תשובתה – "זה תלוי בהקשר" – עוררה סערה ציבורית רחבה. בהמשך, נחשפה מעורבותה בפרשיות פלגיאט והיא נאלצה להתפטר.

"מה שחווינו בהרווארד", הוא אומר בקור רוח, “אינו משתווה למה שקרה בישראל. אבל בקונטקסט של מוסדות אקדמיים בתפוצות, זה היה שבר משמעותי".

"כבר שנים יש סובלנות כלפי רטוריקה אנטי-ישראלית בקורסים ובפעילות הסטודנטיאלית", הוא מסביר. "עוד לפני 7 באוקטובר, אני ואחרים הגשנו תלונות על הטיה אנטי-ישראלית – והן התעלמו לחלוטין".

הוא קושר את האווירה הזו לנסיגה מהדרישות האקדמיות המסורתיות, לאובדן ההקשר ההיסטורי ולשליטת אורתודוקסיה אידיאולוגית. בעיניו, האוניברסיטה האמריקאית המודרנית סובלת מחוסר איזון רעיוני, בו מגוונות חיצונית מודגשת על חשבון גיוון מחשבתי.

הוא מתאר בורות חמורה בנוגע למזרח התיכון: "סטודנטים רבים לא ידעו שישראל נסוגה מעזה ב-2005. אחרים חשבו שעדיין יש שם התנחלויות". הוא מזכיר נואמת בטקס סיום שטענה שעזה חווה רצח עם כבר 77 שנה – טענה חסרת בסיס היסטורי ודמוגרפי.

לדבריו, הבורות הזו נובעת גם מניתוק בין-דורי: "הדור הצעיר כמעט לא מחובר לשירות צבאי או להבנת מציאות של מלחמה. הם רואים תמונות סבל ומיד קובעים אשמה – בלי להבין את המורכבויות".

הדו"ח האחרון של צוות המשימה נגד אנטישמיות והטיה אנטי-ישראלית בהרווארד, שפורסם באפריל 2025, הוא בעיניו התחלה חיובית: "הדו"ח תיעד מקרים אמיתיים של הדרה, ביוש והתעמרות אידיאולוגית. כעת הגיע הזמן ליישם פתרונות". אך לוינסון מזהיר מפני פתרונות שטחיים וקורא לשינויים מבניים, במיוחד באופן בו האוניברסיטה מטפחת שיח וגיוון אינטלקטואלי.

"זו טעות", הוא אומר. “רוב הסטודנטים הזרים באים ללמוד ותורמים רבות, אבל אם יש כאלה שמפרים חוק או מסיתים – זה כבר עניין אחר". שאלה מרכזית בפרשה היא האם הרווארד סירבה לשתף פעולה עם ה-DHS ולא העבירה מידע על סטודנטים שהפרו תקנות. "אם זה נכון – זה מצער", אומר לוינסון. "אבל איני יודע בוודאות. אם מוסדות נותנים חסות לסטודנטים, חייבת להיות גם אחריות".

ובכל זאת, הוא מביע הסתייגות מהתערבות ממשלתית רחבה: "חופש אקדמי הוא ערך יקר. אסור שהממשלה תקבע על מה מותר לדבר בקמפוס".

"זה ממוחזר", הוא טוען, "לצורת האשמה חילונית חדשה". לטענתו, השימוש הרשלני במונחים כמו "רצח עם" מבטא דפוס עתיק של הטלת אשמה על יהודים: "גם אם הפעילים של היום לא מודעים לכך, הם משחזרים נרטיבים בני מאות שנים בלבוש פוליטי חדש".

בפני ההשכלה הגבוהה האמריקאית ניצב משבר זהות מהחמורים בדורנו. קריאתו של לוינסון פשוטה אך חדה: "אוניברסיטאות אינן אמורות להיות תיבות תהודה. גיוון אינו רק עניין של מראה – אלא של מחשבה". נותר לראות האם מוסדות כמו הרווארד אכן יקשיבו.