הפסיקה הייתה האחרונה בסדרה של קרבות שיפוטיים על טענות לסמכויות חד-צדדיות רחבות מצד הממשל לפי הדיווח בטיימס בו נטען כי טראמפ ובכירי הממשל גירשו אנשים ללא הליך הוגן, הטילו מכסים נרחבים ולא פופולאריים וביטלו תקנות אנרגיה, בהסתמך על סמכויות זמן מלחמה וחירום שנחלקו עליהן בבית המשפט הפדרלי.
הנשיא גם הכריז על פשיעה בוושינגטון הבירה כעל מצב חירום כדי לשלוח שם כוחות פדרליים באוגוסט, למרות ששיעורי הפשיעה בבירת המדינה למעשה יורדים ופקידים מקומיים אמרו שהפריסה לא הייתה נחוצה, כך על פי הניו-יורק טיימס. מאז, טראמפ שקל בגלוי לשלוח את המשמר הלאומי לעיר אחרות בהנהגה דמוקרטית.
בטיימס מזכירים כי הנשיא פרסם סדר גודל של כ-4,000 חברי המשמר הלאומי של קליפורניה ו-700 מארינס בלוס אנג'לס, שם פרצו הפגנות בגלל פשיטות הגירה. בצו ביצועי שהוצא ב-7 ביוני למרות התנגדותו של המושל ניוסום, שבדרך כלל שולט בכוחות המשמר הלאומי של המדינה, כתב הנשיא ש"הפגנות אלימות" גדלו ל"סוג של מרד", וכי הצבא נחוץ "להגנה זמנית" על סוכנים ורכוש פדרלי, כך לפי הדיווח.
בטיימס מציינים כי עורכי הדין של משרד המשפטים הגנו על האופן בו נעשה שימוש בכוחות במהלך הפריסה, ואמרו שהם לא הפרו שום חוק. השופט ברייר הגיב בחריפות ותהה כיצד מישהו יכול להגביל את כוחו של בית הלבן, אם הנשיא יכול לשלוח חוקית את הצבא לאכוף כל נושא שניתן להעלות על הדעת.
בדרך כלל, ציין, שוטרי אכיפת חוק מקומיים מגנים על עובדי ציבור העוסקים בתפקידם. הוא תהה האם הנשיא לא צריך להוכיח שקיים איום ועולה לסף מסוים כדי לזמן את הצבא, "איפה הגבולות?" שאל השופט ברייר שוב ושוב, כך לפי הדיווח בניו-יורק טיימס.
התרעות פיקוד העורף