שי ביטל את מגבלת הכהונה הנשיאותית בשנת 2018, מה שמאפשר לו להישאר בתפקידו כראש המפלגה, המדינה והצבא ללא הגבלת זמן. הוא ניצב בפני דילמה המוכרת לשליטים אוטוקרטים ותיקים: מינוי יורש מסתכן ביצירת מרכז כוח יריב והחלשת אחיזתו, אך אי-הסדרה של יורש עצר עלולה לסכן את מורשתו ולזרוע קרעים באליטה הפוליטית של סין. שי עצמו סבור כי רק המשך שלטונו יכול להבטיח את עלייתה של סין, והוא רואה בבחירת מיכאיל גורבצ'וב כרפורמטור בברית המועצות טעות קטלנית שהובילה להתפרקותה. דרישתו הבלתי מתפשרת לנאמנות הודגשה ביום שישי האחרון, כאשר הצבא הודיע על סילוקם של תשעה קצינים בכירים, שיועמדו לדין באשמות שחיתות וניצול לרעה של סמכות.
איתור יורש פוטנציאלי הופך למורכב יותר ככל ששי ממשיך לכהן. מרבית חברי הוועדה המתמדת של הפוליטביורו – הגוף בן שבעת החברים בפסגת הכוח המפלגתי – הם בני למעלה מ-60, ועל פי מומחים, ככל הנראה מבוגרים מכדי להיות יורשים סבירים בעוד מספר שנים. שי, החשדן כלפי אחרים, במיוחד אלה שאין לו קשר ישיר אליהם, מחפש יורש שיהיה צעיר מספיק כדי לשלוט עשורים, אך גם מנוסה מספיק כדי לפקד בסמכות. יורשיו הפוטנציאליים עשויים להיות פקידים שנולדו בשנות ה-70, המכהנים כיום בממשל מחוזי או בסוכנות ממשלתית מרכזית.
ניל תומאס, עמית במרכז לניתוח סין במכון למדיניות של האגודה האסיאתית, אמר ל"ניו יורק טיימס" כי "שי כמעט בוודאות מבין את חשיבות הירושה, אך הוא גם מבין שקשה מאוד לאותת על יורש מבלי לערער את כוחו שלו". מומחים מעריכים כי התהליך יהפוך למקוטע יותר, ויתכנו מאבקי כוח פנימיים בדרגות נמוכות בתוך מעגלו של שי, כאשר פקידים יתחרו על השפעה והישרדות פוליטית. חוסר הוודאות מעמיק עם כל שנה ששי נשאר בשלטון, ומעלה שאלות לגבי כיוונה העתידי של סין.
התרעות פיקוד העורף