בפתח דבריו, ביקש קרלסון להגדיר מיהם אויבי הציוויליזציה המערבית. הוא הדגיש כי האויבים אינם קבוצות דתיות או אתניות כמו מוסלמים, יהודים או שחורים, אלא כל אדם שאינו מכיר בנשמה האנושית ובזכויות הפרט. קרלסון הגדיר את המתקפה על המערב כביטוי של "שבטיות" ו"פוליטיקת זהויות", וכלל ברשימה זו במפורש את ה"ציונות" לצד מושגים כמו DEI (גיוון, שוויון והכלה). לשיטתו, כל מערכת אמונות שמתחילה בהבנה שקבוצה אחת עליונה מוסרית על קבוצות אחרות היא פסולה מיסודה, שכן המחשבה המערבית והנוצרית מתמקדת בפרט ולא בקבוצה.
קרלסון התייחס לריבוי האינטרסים המתחרים על התואר "מגן הציוויליזציה המערבית" ופנה ישירות לנתניהו. הוא חיקה את ראש הממשלה באמרו "אני מגן על הציוויליזציה המערבית", ומייד הטיח: "לא, אתה האויב שלה. כמובן. אתה פשוטו כמשמעו האויב המרכזי שלה". קרלסון הסביר כי הסיבה לכך היא שנתניהו מאמין, ואף הצהיר בקול, כי המלחמה באויביו נובעת מ"איך שהם נולדו" ומתוך "הרוע המובנה" שלהם.
המשפיען המשיך והשווה רציונל זה לאידיאולוגיה הנאצית, וקבע כי "הנאצים היו רעים בדיוק מאותה הסיבה". הוא הדגיש כי בניגוד לתפיסה זו, האמונה המערבית גורסת שכל אדם פגום מטבעו אך ניתן לתיקון וגאולה כיוון שנברא על ידי האל. לדבריו, ההגנה האמיתית על המערב מחייבת שמירה על עיקרון יחיד: שלפרט יש זכויות שניתנו לו על ידי האל, ללא קשר להשתייכותו הקבוצתית, וכי שנאת קבוצות היא גישה "אנטי-מערבית".
התרעות פיקוד העורף