הדיילי טלגרף, המכונה מקומית "The Tele", הוא עיתון צהוב בסידני בבעלות News Corp Australia, בעל סגנון קרבי וישיר ונטייה עיתונאית ימנית-מרכז שלעתים קרובות נוטה לדיונים על חוק, סדר ולכידות לאומית. בנושאי ישראל ואנטישמיות, הטון שלו בדרך כלל בוטה ולא אקדמי. אינגליש עצמו כתב מישראל בעבר, והעיתון סיקר באופן קבוע התגייסות קהילה פרו-ישראלית והזהיר מפני רטוריקה אנטישמית והשלכותיה.
המילים "אנחנו בסדר" נשמעו כמו רפלקס מקצועי, מהסוג שעורכים משתמשים בו כשהם מנסים לייצב את כולם האחרים. למעשה, אמר אינגליש, סידני "באמת סובלת", והמתקפה ניקבה כל תחושת בידוד שאוסטרלים עדיין אולי נשאו איתם.
אנשים בסידני כבר הגיעו להשוואה שישראלים מבינים באופן אינסטינקטיבי: "אנשים תיארו את זה כשבעה באוקטובר שלנו", אמר אינגליש. הוא סיפר על שיחה עם חבר קרוב, יהודי, מישהו שהכיר מאז בית הספר היסודי, שגר ליד בונדי ונסע לישראל ללמד למשך חודש: "הוא היה בשדה התעופה, והוא אמר, 'האירוניה, מי היה חושב שאני אהיה יותר בטוח בישראל מאשר כאן'".
חוף בונדי, בדרך כלל סמל לנוחות אוסטרלית ונורמליות מוארת שמש, הפך לזירת טבח בהתכנסות יהודית ציבורית. בשעות הראשונות לאחר הירי, פרטים עדיין נעו, ורשימת ההרוגים והפצועים עדיין הובהרה בפומבי על ידי גורמים רשמיים ואמצעי תקשורת, עם דיווחים מוקדמים שנבדלו ככל שזיהויים והודעות נמשכו. אינגליש אמר שההלם הוחמר מחוסר ודאות: "אנחנו עדיין לא יודעים את זהות כל הקורבנות", אמר, והוסיף שעשרות עדיין מאושפזים.
עבור אינגליש, המתקפה לא הייתה פשוט עוד סיפור גדול שובר. הוא העמיד אותה בניגוד לדקירה המונית בבונדי ג'נקשן בשנה שעברה, אירוע שרשויות קשרו למחלת נפש קשה: "שהיה נורא, בהחלט, בפני עצמו", אמר. "אבל זה רמה חדשה של זוועה כי זה השיא של מה שאנשים כל כך הרבה הזהירו שהולך לקרות".
אינגליש טען שהאווירה לא השתנתה בן לילה. לדעתו, חוף בונדי לא היה התפרצות מבודדת אלא הנקודה הקטסטרופלית ביותר בעקומה עולה. הוא הצביע על מה שתיאר כהסלמה ברטוריקה קיצונית והפחדה ברמת הרחוב מאז אוקטובר 2023, כולל ההפגנות בסידני מיד לאחר זוועות שבעה באוקטובר כראיה שמשהו השתנה בחיים הציבוריים הרבה לפני שנורו יריות על החוף.
"זה לא בא משום מקום", אמר. "כבר היו סימני אזהרה שאנטישמיות עלתה באופן מסיבי. היא מעולם לא באמת נעדרה", הוא סבר שהסביבה שלאחר שבעה באוקטובר האיצה תהליך שכבר התרחש ושאוסטרליה לא התעמתה איתו ברצינות שהוא דרש.
כעורך ראשי ישראלי, אני רגיל לכך שאחרים שואלים אותי על אזעקות, שידורי חירום ותחושת מדינה במשבר. בשיחה הזו, התפקידים התהפכו. התקשרתי לסידני כדי לשאול איך חוף שליו הפך לזירת פשע ואיך חדר חדשות מתפקד כאשר הבלתי נתפס נוחת על מפתן דלתו. שאלתי את אינגליש שאלה שבישראל היא טרגית ושגרתית ובמקומות אחרים עדיין מרגישה חודרנית.
הוא אמר שהטראומה כבר מגיעה לביתו: "אני עדיין מעכל את זה, וכך גם הילדים שלי וכל החברים והמשפחה שלי", אמר. בונדי היה אישי עבורו. הוא גדל בפרברי מזרח סידני וגלש שם מאז ילדותו. "זה מקום כל כך שמח", אמר. הוא תיאר את הניגוד בין הקצב הרגיל של סוף השבוע לבין האלימות הפתאומית כ"מעורר רגשות בצורה איומה".
הוא גם תיאר סערה פוליטית שמתאספת סביב הטרגדיה: "יש אלמנט פוליטי עצום לזה", אמר. "יש הרבה כעס". הוא דיבר על פחד גובר שאוסטרליה אולי משתנה ל"אוסטרליה שונה מזו שחשבנו שהיא" ושיהודים רבים הרגישו שהזהות שלהם נמשכת לתוך ויכוחים פוליטיים על ישראל בדרכים שהפכו את החיים היומיומיים לפחות בטוחים.
שאלת המסגור התקשורתי גם עלתה. אמרתי לאינגליש שצפיתי בסיקור טלוויזיה אוסטרלי והופתעתי כמה זמן לקח לציין בבירור שהמתקפה התרחשה בחגיגה קהילתית יהודית, למרות שההקשר הזה התפשט באופן נרחב באינטרנט. אינגליש לא הסתיר את תסכולו: "למרבה הצער, ה-ABC (תאגיד השידור האוסטרלי), קצת כמו ה-BBC, כל כך מפוחד לפגוע בקבוצות מיעוט או להיראות כמפלילים כל קבוצה מסוימת שהם למעשה סוטים מדיווח על האמת", אמר.
הוא העמיד את הגישה הזו בניגוד למה שלדבריו העיתון שלו ניסה לעשות ברגעים כאלה: "אנחנו מנסים לשמור על דברים פשוטים בדיילי טלגרף", אמר. "פשוט להיות עובדתיים". ואז הוא הגדיר את העובדות כפי שראה אותן: "זו הייתה מתקפה של קיצוניים איסלאמיסטים בעיקר על אנשים יהודים", אמר, והוסיף שגם קורבנות לא-יהודיים נהרגו. הוא תיאר את זה כ"מתקפה מכוונת, מתוזמרת, מתוכננת" שבוצעה בהתכנסות חנוכה ציבורית, אחד הרגעים הגלויים ביותר של חיי הקהילה היהודית.
התרעות פיקוד העורף