"הכבשה השחורה": בין חיים ברחוב לאחוזת ענק
חייו של ניק ריינר התאפיינו בקיצוניות חריפה. מצד אחד, הוא נהנה מילדות מוגנת בבית ספר יוקרתי בלוס אנג'לס, שם למד לצד ילדיהם של שחקנים מפורסמים אחרים. חבריו לכיתה תיארו אותו כילד שקט יחסית, שהוריו נהגו לארח את חבריו ל"מחנה ריינר" בביתם במהלך הקיץ במקום לשלוח אותו למחנות חיצוניים. מצד שני, כבר בגיל צעיר החל ניק להתנסות בסמים. את השימוש במריחואנה החל בסוף כיתה ח', אך המצב הידרדר במהירות לשימוש בכדורים ובסמים קשים יותר.
קוקאין בשירותים של מקדונלד'ס
למרות המאמצים, ניק נחשף במוסדות אלו לעולם אפל יותר של סמים. במוסד "Visions" במאליבו, לשם נשלח לראשונה בגיל ההתבגרות, הוא חלק חדר עם נער שהיה מכור להרואין. ניק סיפר מאוחר יותר כי הסיפורים ששמע שם נטעו בו את הסקרנות לנסות את הסם הקטלני, דבר שעשה מספר שנים לאחר מכן. חבריו תיארו דפוס שבו ניק היה חוזר ממוסדות גמילה עם מרשמים לתרופות חדשות, כמו אדרל וקלונופין, שבהן היה משתמש לרעה יחד עם חבריו. התחושה בקרב החבורה הייתה שאם הם ניסו סם מסוים ושום דבר נורא לא קרה, הם יכולים להמשיך ולהתנסות בחומרים מסוכנים יותר, כולל "מלח אמבט" ו-LSD.
התקף פסיכוטי, ניפוץ טלוויזיות ומנורות
לפי דיווח ב"ניו יורק טיימס", מעבר להתמכרות, ניק התמודד עם בעיות נפשיות חמורות. הוא אובחן בעבר כסובל מסכיזופרניה והפרעה סכיזו-אפקטיבית, ובשנת 2020 אף היה תחת אפוטרופסות זמנית. הדיווח מציין כי כחודש לפני הרצח, רופא שינה את תרופותיו של ניק באופן פתאומי, מה שעשוי היה לערער את מצבו עוד יותר. חברים שבדקו את התרופות שקיבל בעבר הופתעו לגלות ביניהן תרופות המיועדות להפרעה דו-קוטבית, אם כי ניק מעולם לא שיתף אותם באבחנה רשמית.
ההידרדרות הסופית החלה סביב שנת 2017, אז חזר ניק להשתמש בסמים קשים. הוא תיאר כיצד לאחר מפגש עם סוחר סמים, הוא נכנס להתקף פסיכוטי שכלל הרס של בית האורחים של הוריו, ניפוץ טלוויזיה ומנורות. במהלך טיסה למוסד גמילה נוסף, הוא חווה מה שכינה "התקף לב של קוקאין" והתעורר בבית חולים בבוסטון. בשנים האחרונות לחיי הוריו, ניק הסתגר בבית האורחים, כשהוא ממעט לצאת. חבר משפחה סיפר כי ההורים התקינו מצלמות במטבח הראשי לאחר שניק כמעט ושרף את הבית כששכח כיריים דולקות.
סימנים מקדימים לאסון
הסימנים המקדימים לאסון היו שם. אורחים ועובדים בבית דיווחו על ריחות של מטהרי אוויר שנועדו להסוות ריח של סמים, ועל התפרצויות זעם אלימות שכללו צעקות וקללות. אחד העובדים הוותיקים בבית אף איים להתפטר משום שפחד מניק באופן ממשי. רוב ריינר עצמו התבטא בפני חבר כי החיים בבית מרגישים כמו "כלא בתוך אחוזה".
עם זאת, רוב ומישל נמנעו מלנקוט בצעד של אשפוז כפוי פסיכיאטרי. רוב הסביר לחבר כי הוא אינו מסוגל לשאת את המחשבה שיראה שוטרים אוזקים את בנו למיטה וגוררים אותו למחלקה סגורה. "אני לא רוצה לחיות את זה", אמר האב בכאב.
הטרגדיה של משפחת ריינר הותירה את הוליווד המומה, כשהיא מדגישה את הפער הבלתי נתפס בין הזוהר החיצוני לבין המצוקה התהומית שהתחוללה בתוך הבית פנימה.
התרעות פיקוד העורף