הניצולים צריכים לשמוע ולהשמיע
גולדבך מסביר שבעבר החוק לא הכיר במונח "רצח עם", אבל מאז שהחוק שונה אפשר לתבוע אנשים כמו אותם שומרים בגין רצח המוני. "חשוב לציין שהקורבנות יכולים להשתתף בגרמניה בהליכים פליליים כשותפי תביעה", הוא מסביר, "כלומר, הם יכולים לחקור עדים או להציג ראיות. אנחנו מצפים שהעבודה שלנו עכשיו תביא לפחות לעוד מקרה או שניים של עשיית צדק".
גולדבך, עורך דין בתחום ההגנה הפלילית, עוסק כבר 13 שנה בהבאת פושעים נאצים לדין. "כעורך דין, עסקתי קודם בתיקים של טרור", הוא מספר. "עבדתי עם עורך דין שייצג את נפגעי 11 בספטמבר בהמבורג ובהמשך ייצגתי משפחות של ספורטאים ישראלים שנרצחו באולימפיאדת מינכן ב-1972. הרגשנו חובה לייצג קורבנות מהסוג הזה, שהופקרו במערכת המשפט הגרמנית".
"בדיון הראשון שניהלנו בבית המשפט נגד גרונינג גילינו שלא הוזמנו ניצולים לאולם", משחזר גולדבך. "הכל היה מאוד טכני. פשוט הקריאו את מה שהוא עשה, כמה אנשים נרצחו, מה היה תפקידו וכן הלאה. בעיניי, הניצולים היו צריכים לשמוע ולהשמיע את קולם. מאחורי המספרים יש אנשים. לכן דרשנו שלדיונים הבאים יבואו ניצולים וימסרו עדות".
אין מחילה
כשמדובר בהליכי הרשעתם של פושעי המלחמה הנאצים, גולדבך מברך על השינויים שחלו בחוק בגרמניה. "בשנות ה-50 היה כמעט בלתי אפשרי להעמיד אנשים כאלה לדין כיוון שלא היה צריך רק להוכיח שהם עבדו כשומרים במחנות אלא להוכיח שהם היו שם כל הזמן", הוא מסביר. "בתקופת המלחמה היה להם חופש של חודש בשנה, והם יכלו לטעון שמקרי רצח מסוימים אירעו במהלך החופש שלהם, ולך תוכיח אחרת. בשנת 2009 החוק השתנה, וכיום לא מתמקדים ביום ספציפי שבו השומר היה או לא היה במחנה. מספיק להוכיח שהוא עבד במחנה בתקופת זמן מסוימת כדי להעמיד אותו לדין".
התרעות פיקוד העורף