כפי שפורסם בסוכנות הידיעות AP, גרמניה רואה כעת במלוני שותפה אמינה ופרגמטית יותר מאשר בממשל הצרפתי, המתמודד עם קשיים באיזון התקציב ועם התחזקות הימין השמרני מבית.
מלוני, שהחלה את דרכה כדמות פופוליסטית, הצליחה למצב את איטליה כשחקנית מרכזית בלב האיחוד. היחסים הכלכליים בין רומא לברלין הדוקים מאי פעם, כאשר היקף הסחר הבילטרלי בשנת 2024 נאמד בכ-161 מיליארד דולר, וההשקעות ההדדיות חצו את רף ה-105 מיליארד דולר. בעוד שצרפת מתמודדת עם חוב ציבורי שצפוי להאמיר ל-120% מהתוצר עד שנת 2027, איטליה תחת הנהגתה של מלוני זוכה לשבחים על ניהול תקציבי אחראי וצמצום הגירעון, למרות חוב ציבורי גבוה שעומד על כ-137.2%.
בתחום המדיני, מלוני ומרץ מקדמים קו נוקשה בנושא ההגירה, השואף להקמת "מבצר אירופה" באמצעות הידוק הפיקוח על הגבולות והאצת תהליכי הגירוש. לפי דיווחים בקרב דיפלומטים באיחוד האירופי, השניים פועלים בתיאום מלא לצמצום הבירוקרטיה בבריסל ולריכוך תקנות סביבתיות שעלולות לפגוע בתעשייה, דוגמת האיסור על מכירת רכבי בנזין המתוכנן לשנת 2035. בנוסף, שתי המדינות מחויבות לחיזוק היכולות הצבאיות של היבשת, כאשר גרמניה מתכננת להגדיל את תקציב הביטחון שלה לכ-160 מיליארד דולר השנה.
הברית החדשה בין רומא לברלין מציבה את מלוני בעמדת הנהגה חסרת תקדים. בעוד מקרון מתקרב לסוף כהונתו וצרפת נתפסת כבלתי יציבה, איטליה הופכת לשותפה האסטרטגית המועדפת על גרמניה בעיצוב עתיד היבשת. מרץ אף קרא למודל של "אירופה בכמה מהירויות", שיאפשר לגרעין של מדינות חזקות להוביל מדיניות משותפת גם ללא הסכמה רחבה של כלל חברות האיחוד.
התרעות פיקוד העורף