לפי גורמים שעודכנו בדיונים, בישראל מתייחסים לאפשרות של הידרדרות נוספת כתרחיש ממשי ולא תיאורטי, ובמערכת הביטחונית נשמרת דריכות מבצעית גבוהה. ההערכה בישראל היא כי הלחץ האמריקני על איראן - ובראשו המצור הימי - עלול לייצר תגובות שרשרת בזירות נוספות, ובראשן לבנון, ולחייב תגובה מהירה מצד ישראל.
ההסכמה הייתה שעוצרים את האש, והאיראנים מיד פותחים את המצרים. הם לא עשו את זה. האמריקנים לא היו יכולים לקבל את זה. הוא גם הבהיר לי שהנושא המרכזי שעומד על הפרק מבחינת הנשיא טראמפ וארצות הברית, זה הוצאת כל החומר המועשר, ולהבטיח שאין יותר העשרה בשנים הבאות, וזה יכול להיות בעשרות שנים, אין העשרה בתוך איראן. זה המוקד שלהם, כמובן שהוא גם חשוב לנו".
בהמשך קישר נתניהו באופן ישיר בין התנהלות איראן, כפי שתיאר אותה, לבין ההחלטה האמריקנית להטיל מצור ימי - והבהיר כי ישראל לא רק מגבה את המהלך אלא גם רואה בו צעד מתבקש.
לדבריו, הפעילות כוללת גם טיפול שוטף באיומי נ"ט וברקטות, תוך שימוש באמצעים מבצעיים חדשים, אך הדגיש כי "יש עבודה לעשות" - אמירה שמשקפת הערכה כי המשימה טרם הושלמה. הוא ציין כי מוקד הלחימה בימים האחרונים היה באזור בינת ג'בייל.
מהדברים של נתניהו עלתה תפיסה שלפיה הזירות - איראן ולבנון - אינן מנותקות זו מזו, אלא משפיעות הדדית. בהתאם לכך, בישראל נערכים לאפשרות שהחרפת הלחץ על טהרן תתבטא גם בהגברת חיכוך בגבול הצפון או בניסיונות תגובה עקיפים.
בהיבט האסטרטגי הרחיב נתניהו וקשר בין ההתמודדות עם איראן לבין תפיסת הביטחון ארוכת הטווח של ישראל. הוא הזכיר את אתרי הגרעין המרכזיים באיראן והזהיר כי ללא פעולה ישראלית, הם עלולים להפוך לסמל של איום קיומי - בדומה לאתרים היסטוריים מתקופת השואה.
המסר הכולל שעלה מדבריו: ישראל רואה במהלך האמריקני לא רק צעד לחץ נקודתי, אלא חלק ממערכה רחבה יותר לבלימת פרויקט הגרעין האיראני, תוך תיאום מלא עם וושינגטון והיערכות להסלמה אפשרית.
התרעות פיקוד העורף