לפי 'פוליטיקו', בזמן שגרמניה עמלה על פירוק 33 הכורים שלה, שאר אירופה צועדת בכיוון ההפוך. פולין השכנה בונה בימים אלו את הכור הראשון שלה כדי להבטיח ריבונות אנרגטית, ומדינות כמו צרפת, בריטניה ושוודיה מרחיבות את תשתיות הגרעין שלהן. רק שלושת הכורים האחרונים שגרמניה סגרה לפני כשלוש שנים יכלו לספק כיום חשמל לכ-9 מיליון משקי בית.
האם באמת מאוחר מדי לשנות כיוון? מומחים בתעשייה מאמינים שלא בהכרח. נציגי התאחדות התעשייה הגרעינית ובכירים בחברות כמו "ווסטינגהאוס" טוענים כי מבחינה טכנית, עדיין ניתן לשקם ולהפעיל מחדש חלק מהכורים שנסגרו לאחרונה, וכי הדבר עשוי להיות זול יותר מבניית כורים חדשים. המכשול האמיתי, מתברר, אינו טכנולוגי אלא פוליטי.
למרות הבטחות הבחירות של מפלגתו של מרץ לבחון מחדש את הפעלת הכורים, השותפה הקואליציונית שלו, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, מטילה וטו מוחלט. נציגי המפלגה טוענים כי החזרה לגרעין אינה מציאותית ומסרבים לקדם חקיקה שתאפשר את חידוש הרישיונות.
ככל שחולף הזמן ותהליך הפירוק נמשך, חלון ההזדמנויות הולך ונסגר. נראה כי ה"אל-חזור" שעליו דיבר קנצלר גרמניה אינו גזירת גורל הנדסית, אלא תוצאה של חוסר רצון פוליטי, שמותיר את הכורים הגרעיניים של גרמניה כפיל לבן ויקר בלב ליבה של אירופה.