הוועדה הצביעה על שורת גורמים המזינים את חוסר שביעות הרצון הגובר בקרב האזרחים, בהם עלויות לימוד מופקעות, תהליכי קבלה מעורפלים, סטנדרטים אקדמיים לא אחידים וחששות בנוגע לחופש הביטוי בקמפוסים. "אמון מרוויחים על ידי קיום הבטחות, ובאופן אידיאלי - קיומן בצורה טובה", נכתב בדוח, שתיאר אי-ודאות ציבורית נרחבת לגבי המטרה והייעוד הבסיסיים של האקדמיה כיום.
אחד ממוקדי הביקורת המרכזיים היה המודל הכלכלי של מוסדות העילית. בייל לבדה מוערכת העלות השנתית לסטודנט ביותר מ-90 אלף דולר, סכום ש"מדולל" לעיתים קרובות באמצעות חבילות סיוע.
מחברי הדוח תיארו את המערכת הזו כ"מסובכת, בלתי צפויה, סודית ומשתנה מאוד", וקבעו כי יש לה "השפעה הרסנית על אמון הציבור". גם תהליכי הקבלה, במיוחד במוסדות שוויתרו על דרישות מינימום של ציוני פסיכומטרי, ספגו אש בטענה שהם יוצרים תחושה של העדפת המבוססים. בנוסף, הוועדה מזהירה כי תופעות של ניפוח ציונים וגידול מסיבי במצבת כוח האדם המנהלי פוגעות במעמד המוסדות.