השיחות באסלאמאבאד בשבוע שעבר נמשכו יותר מ-20 שעות, אך הסתיימו בלי הגעה להסכם מיידי; עם זאת, ערוץ הדיאלוג נותר פתוח והמאמצים להתכונן לסבב שיחות שני נמשכים. במהלך המשא ומתן הזה, עלתה שאלה מהותית: האם תפקידה של פקיסטן היה רק להעביר מסרים או לנהל את תהליך השלום? מהבוב הדגיש שניתן לראות את תפקידה של פקיסטן בכמה מסלולים מקבילים.
יצירת ערוצי תקשורת נסתרים
על פי מהבוב, פקיסטן הייתה צינור להעברת מסרים בין וושינגטון לטהרן מאז תחילת המלחמה. כמה פוליטיקאים פקיסטנים הודו בגלוי כי העבירו הצעות אמריקאיות (אפילו בצורה של נקודות או סעיפים ספציפיים) לממשלת איראן דרך פקיסטן, וגם העבירו את תגובות הרפובליקה האסלאמית בחזרה לוושינגטון. תפקיד זה הפך לחשוב במיוחד כאשר חלק מהמתווכים הפופולריים יותר במפרץ הפרסי, כמו קטאר וכמה מדינות אחרות, היו נתונים ללחץ צבאי וביטחוני מצד ממשלת איראן והיו מטרה להתקפות יום יומיות של טילים וכטב"מים.
ארגון שיטתי של סדר היום של המשא ומתן
לצד זה, פקיסטן ביקשה להרחיב את המרחב הדרוש לביסוס הפסקת האש ולחידוש השיחות על ידי גיוס תמיכה רב-צדדית, במיוחד מסעודיה, מטורקיה, ממצרים וממדינות אחרות. תיאום זה חיוני משום שהוא מאפשר לכל צד למנף את השפעתו, ומפחית את הסבירות לפעולות הרסניות ולהסלמה קיצונית.
למה דווקא פקיסטן קיבלה את האמון להיות מתווכת?
אפילו שיש מדינות באזור שהן חזקות יותר מפקיסטן - הודו היא דוגמה מובהקת - האמון בפקיסטן אינו מבוסס על "מוסר", אלא על הכרח, השפעה וחישוב. על פי מהבוב, הסיבה לכך פשוטה: לפקיסטן יש יחסי ביטחון ארוכי שנים עם ארצות הברית וגם יחסי שכנות ועבודה עם הרפובליקה האסלאמית - יחסים המספקים רמה מינימלית של אמון הדדי בין שני הצדדים.
במקביל, בעלות בריתה הערביות של אמריקה נמצאות תחת לחץ כבד, וגם נתפסות על ידי המשטר באיראן כבעלות ברית ישירות של וושינגטון - וחסרות להן יכולת לתווך. ארצות הברית נזקקה למדינה אסלאמית בעלת כוח גרעיני שתמלא את תפקיד המתווך; ומנקודת מבט זו, פקיסטן הייתה האפשרות הטובה ביותר. לפקיסטן יחסים טובים עם ערב הסעודית, קטאר ואיחוד האמירויות הערביות, ומאמציה לבנות אמון במהלך המשא ומתן עשויים להיות יעילים.
פקיסטן תלויה במפרץ הפרסי ובמזרח התיכון לאנרגיה, הגירת עבודה (העברות כספים) ויציבות אזורית; לכן, להמשך המלחמה יש עלויות כלכליות וביטחוניות פנים-ארציות גם עבורה. עלויות אלו מגבירות את התמריץ של פקיסטן לשמור על הפסקת האש ולהמשיך במשא ומתן.
עבור איראן, אפילו שפקיסטן אינה האפשרות האידיאלית ביותר לגישור, בפועל אין אפשרות אחרת משום שטהרן תקפה מדינות ערביות רבות. קטאר, שמילאה בעבר את תפקיד המתווכת, הפכה בעצמה לקורבן של המלחמה, והאפשרות היחידה שנותרה היא פקיסטן כמדינה אסלאמית. מסיבה זו, גם טהרן קיבלה בברכה את התיווך של פקיסטן.
תפקידם של מוסדות הביטחון והצבא
במשבר כזה, הבטחת הפסקת אש והעברת מסרים בטוחה אינה אפשרית בלי תפקידן של גופי הביטחון. על פי דיווחים, מפקד צבא פקיסטן נתפס על ידי וושינגטון כאדם אמין לקשר ישיר, וערוץ זה הגביר את מהירות קבלת ההחלטות. פקיסטן מילאה בעבר תפקיד באירוח ובסיוע במגעים חשאיים בין מעצמות גדולות, כולל בתהליך ההתקרבות בין סין לארצות הברית. על פי מהבוב, ההיסטוריה מראה כי לאסלאמאבאד יש ניסיון ב"דיפלומטיה סגורה".
בתהליך הגישור הנוכחי, במקום ראש הממשלה או שר החוץ, הוצג דווקא מפקד הכוחות המזוינים של פקיסטן, כשחקן המרכזי במשא ומתן. על פי מהבוב, לצבא פקיסטן ניסיון של יותר מ-50 שנה בטיפול בחוגים ביטחוניים וצבאיים של ארצות הברית ואיראן. גורמים פקיסטניים אומרים שהוטל על אסים מוניר לשמור על ערוצי תקשורת סודיים עם מנהיגים פוליטיים וצבאיים בטהרן ובוושינגטון. במשברים כאלה, "הבטחות ביטחוניות" נושאות משקל רב יותר מהתחייבויות פוליטיות.
בנאומו של ראש ממשלת פקיסטן, הוא הודיע כי תפקידו של מוניר במשא ומתן בולט מאוד. הוא הוסיף כי מוניר הלך לקבל את פני צוות המשא ומתן של הרפובליקה האסלאמית במדי צבא, אך קיבל את פני המשלחת האמריקאית במדים אזרחיים - מסר סמלי המראה כי פקיסטן ערבה לתהליך זה לא רק ברמת הממשלה האזרחית, אלא גם ברמת "מבנה הריבונות והביטחון".
לפי מקור במשרד ראש ממשלת פקיסטן, לאחר סבב המשא ומתן הראשון, משרדו של דונלד טראמפ יצר קשר ישיר עם אסים מוניר 12 פעמים. הדבר מראה כי מפקד הצבא הפקיסטני ממלא למעשה תפקיד של נציג עקיף של ארצות הברית ואחראי גם על העברת מסרים. עם זאת, מפלגות ומוסדות פוליטיים פקיסטניים אינם מרוצים מתפקיד זה, ומודאגים שאם המשא ומתן יצליח, כוחו של הצבא יגדל עוד יותר ויביא את הממסד הפוליטי המוחלש תחת השפעתו.
לאחר הסבב הראשון, נסע מוניר לטהרן כדי להכין את הקרקע לסבב השיחות השני ולהעביר את המסרים וההצעות של וושינגטון לצד האיראני. נסיעה זו קשורה ישירות למאמצים לארגן שלב שני ולהארכה של הפסקת האש.
סיכויי הצלחת המשא ומתן בתיווך פקיסטן
על פי מהבוב, יש כמה צעדים קשים אך מכריעים שאם יבוצעו, יגדילו את הסיכויים להצלחה במשא ומתן:
הצהרותיהם של נציגי פקיסטן מראות גם כי הם מבקשים לסלול את הדרך לשני השלבים הללו ומקווים שאסלאמאבאד תקבל את "הפרי המתוק ביותר" מוושינגטון ומטהרן, משום שטהרן איבדה את הכוח למלחמה ארוכה ורוצה לשחרר את כלכלתה החלשה מלחץ הסנקציות - סנקציות שארצות הברית הראתה גם סימני נכונות להפחיתן.
מצד שני, ממשל טראמפ מתמודד גם עם לחצים פוליטיים וכלכליים פנימיים גוברים, ואיראן הראתה סימנים חיוביים בנושא הגרעין - אבל לא בלי לקבל על כך את מבוקשה. מהבוב מסכם שרמת התקווה להצלחת המשא ומתן גברה.
התרעות פיקוד העורף