דין, יליד 1978, הוא דמות יוצאת דופן. בעברו היה חבר בארגון אל-קאעידה, אך בשנת 1998 גויס על ידי שירות הביון הבריטי MI6 והפך לסוכן שפעל נגד הארגון מבפנים. בפוסט שפרסם, כתב: "אם אתם מחפשים טקסט מנומס זה לא זה". לדבריו, "אמרתי זאת שוב ושוב: פקיסטן מעולם לא הייתה מתווך נייטרלי בין וושינגטון לטהרן. אפילו לא לרגע. מה שאנחנו רואים עכשיו אינו דיפלומטיה זו מניפולציה טהורה שמתחפשת למלאכת מדינה".
דין הוסיף כי "בואי נקרא לדברים בשמם. תחת הנהגתו של אסים מוניר, פקיסטן אינה דמוקרטיה אזרחית מאוזנת שמתווכת ביושר. זהו משטר צבאי עם חזות דמוקרטית, שמקדם את האינטרסים שלו ברמת ציניות שלא אמורה להפתיע אף אחד שעוקב אחרי התנהלותו בעשורים האחרונים".
בהמשך תקף את המסרים שהועברו לממשל האמריקאי: "מה הם מכרו לדונלד טראמפ? פנטזיה. חלום באספמיה. שהרפובליקה האסלאמית ניתנת לשכנוע. שהיא פרגמטית ולא אידאולוגית. שהיא מסוגלת לפשרות אם רק תחניפו לה מספיק ותספקו תמריצים. בקיצור: שאפשר לחלץ "עסקת המאה" ממשטר שכל הדוקטרינה האסטרטגית שלו בנויה על התנגדות בדיוק לתוצאה הזו". לדבריו, "טראמפ אובססיבי למראית עין של עסקה קנה את זה".
עוד הוסיף: "אם מדינה מוכנה להשליך מתחת לגלגלים את חבל ההצלה הכלכלי שלה (מדינות המפרץ) לטובת יישור קו אידאולוגי או טקטי עם טהרן מה גורם למישהו לחשוב שהיא תשמור על האינטרסים האמריקאיים?".
בהתייחסו להיסטוריה, כתב: "והחלק הלא נוח: זה לא חדש. כבר ראינו את הסרט הזה. ארצות הברית השקיעה שנים, כסף ודם באפגניסטן רק כדי לגלות שאוסאמה בן לאדן והרשת שלו חיו בנוחות בתוך פקיסטן כל אותה עת בזמן שפקיסטן גורפת מיליארדים מסיוע אמריקאי למאבק בטרור. הם לא נכשלו בלמצוא את המטרה. הם פשוט ניהלו את המשחק". לדבריו, "למה לסיים את הציד, כשעצם הציד משתלם - ועוד איך משתלם?".
בהמשך הזהיר כי "קפיצה להיום, והדפוס חוזר רק שהפעם הזירה היא איראן. בדיוק ברגע שבו המשטר היה תחת לחץ מקסימלי (מתוח צבאית, חנוק כלכלית, חשוף אסטרטגית), פקיסטן נכנסת לא כדי לתווך, אלא כדי לקנות לטהרן זמן. זמן להתארגן מחדש, לנשום, ובסופו של דבר לשרוד". עוד הדגיש: "זה לא תיווך. זו התערבות לצד אחד".
לסיום כתב: "מנקודת מבט היסטורית קרה, זה עשוי להיזכר כנקודת מפנה: הרגע שבו הלחץ הוסר מוקדם מדי. שבו המומנטום אבד. שבו עמדה אסטרטגית שניתן היה לנצל הוחלפה באשליה של פריצת דרך מדינית שמעולם לא הייתה אמורה להתממש". והזהיר: "בעוד חמש שנים, במבט לאחור, זה עלול להיראות כמו פרק מוכר: קודם אפגניסטן חותרת מבפנים. כעת איראן מדוללת מבחוץ".
לדבריו, "בשני המקרים, פקיסטן לא רק הטעתה את וושינגטון היא עיצבה את זירת המשחק לטובתה, תוך שהיא מציגה שותפות עם ממשל אמריקאי שלא הבין מה קורה. ווושינגטון, שוב, בחרה להאמין למה שנוח לה לשמוע".