הלימודים נמשכים – מהפרוזדור ומהמקלט
"זה קשה, הלב כואב", משתפת הרבנית וולף בשיחה מהשטח. "בני הנוער יושבים כעת בכיתות שנבנו לילדים קטנים, מצטופפים בפרוזדורים ובמקלטים שהותאמו תוך שעות ספורות לקלוט את כולם. זה רחוק מלהיות אידיאלי, אבל כפי שאנו אומרים כאן – כשיש מקום בלב, נמצא מקום גם בכיתות".
מרוץ נגד השעון: "בקושי הספקנו לסגור את דלת המקלט"
דרמה של ממש התחוללה ברחוב באזארנאיא 32, שם שוכן בית היתומים. עם הישמע האזעקה הראשונה, נכנסו המטפלות והצוות למרתון של הצלת חיים.
"המטפלות, יחד עם הילדים הגדולים, עזרו לנו להעיר את הקטנים ולקחנו אותם על הידיים אל המקלט", משחזר הרב וולף. "בקושי הספקנו לסגור את הדלת, ואז הגיע הפיצוץ הגדול. הוא הרעיד את כל הרחוב. המהירות שבה פעלנו הייתה קריטית; הבנו שממש צמוד אלינו הייתה פגיעה ישירה וקטלנית".
מטפלת במוסד תיארה את רגעי האימה: "הפיצוץ הרעיד את הקירות. התחושה הייתה שהבניין קורס. המשמעת של הילדים והניסיון שצברנו במאות האזעקות הקודמות הם אלו שהצילו אותנו הלילה".
העדיפות: חוסן נפשי לפני שיקום המבנה
למרות הנזקים הכבדים לחלונות, לדלתות ולריהוט בחדרי השינה, בקהילה מתמקדים קודם כל בשיקום הנפש. במהלך הבוקר קיימו אנשי המקצוע שיחות הסברה עם הילדים כדי לעבד את טראומת הלילה.
"הילדים הם העדיפות הראשונה", מסכם הרב וולף. "לפני התיקונים והבנייה, אנחנו דואגים שהם ירגישו בטוחים וידעו שיש מי שאוהב אותם ולא עוזב. רק אחרי שנרגיע את הרוחות, נתפנה להרים את האבנים מהרצפה ולבנות הכל מחדש. בבית היתומים לא מחכים להוראות, פשוט מגיבים ופועלים נכון. זו המציאות שלנו, והלילה המשמעת הזו הצילה חיים".
התרעות פיקוד העורף