על פי הדיווח, פזשכיאן וקאליבאף סבורים כי עראקצ'י פעל לאחרונה פחות כשר בממשלה, האמון על יישום מדיניותה, ויותר כגורם המבצע את הנחיותיו של וחידי. המקורות טענו כי בשבועיים האחרונים ניהל עראקצ'י את צעדיו בסוגיית שיחות הגרעין בתיאום עם מפקד משמרות המהפכה, בלי ליידע את הנשיא ובלי לפעול כחלק ממדיניות ממשלתית סדורה.
הדיווח מציג את עראקצ'י כדמות הנמצאת במוקד מאבק רחב יותר על סמכויות השלטון באיראן. במקום לפעול כשר חוץ המייצג את מדיניות הממשלה, נטען כי הוא התקרב בפועל לעמדות משמרות המהפכה ופעל לפי הוראות גורמים צבאיים בכירים. בכך, לפי המקורות, הוא העמיק את תחושת הנתק בין לשכת הנשיא לבין מנגנוני הכוח הביטחוניים.
שלושה ימים לאחר מכן התקבלו דיווחים נוספים שלפיהם פזשכיאן מתוסכל מכך שנדחק ל"מבוי סתום פוליטי מוחלט". לפי אותו פרסום, הנשיא אף נשלל מסמכותו למנות מחליפים לבכירי ממשלה שנהרגו במהלך המלחמה. עוד נטען כי וחידי הבהיר שבשל המצב הקריטי בזמן המלחמה, כל התפקידים הניהוליים המרכזיים והרגישים חייבים, עד להודעה חדשה, להיבחר ולהתנהל ישירות על ידי משמרות המהפכה.
אם הטענות נכונות, הן משקפות תהליך עמוק יותר שבו משמרות המהפכה מחזקים את אחיזתם במנגנוני קבלת ההחלטות במדינה, גם בתחומים שאינם צבאיים בלבד. המשבר סביב עראקצ'י עשוי להיות ביטוי נוסף למתח הזה: מי קובע את מדיניות החוץ של איראן, הממשלה הנבחרת או המנגנון הביטחוני.
ההצהרה הביעה אמון במשלחת המשא ומתן, אך כמה דמויות בולטות מהמחנה הקיצוני לא הצטרפו אליה. בין המסרבים לחתום היו מחמוד נבביאן, מוחמד תאגי נקאדעלי, מורטזה אקאטהראני, אמירחוסיין סאבתי, חמיד רסאאי, רוחאללה איזדח'אה ומייסם זוהוריאן. נבביאן עצמו היה אחד מחברי המשלחת האיראנית שהוביל קאליבאף בסבב הראשון של השיחות באיסלאמאבאד עם ארצות הברית.
האפשרות להדחת שר החוץ, אם אכן תתממש, תהיה סימן נוסף לעומק הקרע בתוך מוקדי הכוח בטהרן. מעבר לשאלת גורלו האישי של עראקצ'י, הפרשה חושפת מאבק רחב בהרבה: מי מנהל בפועל את איראן ברגעים הקריטיים שלה.
התרעות פיקוד העורף