על פי דיווח ב"וול סטריט ג'ורנל", משרד האוצר האמריקני הטיל לאחרונה סנקציות על חברת הבת של תאגיד "הנגלי פטרוכימיקלים", שלטענתו רכשה נפט איראני בשווי מיליארדי דולרים. לצדה, סומנו כ-40 חברות ספנות וכלי שיט המעורבים בסחר, ופורסמה אזהרה חמורה למוסדות פיננסיים העלולים לסייע לעסקאות אלו.
עם זאת, בתי הזיקוק צלחו לא רק את הסנקציות האמריקאיות, אלא גם את ניסיונות העבר של ממשלת סין עצמה לסגור אותם. עבור בייג'ינג, למעלה ממאה בתי הזיקוק הפרטיים מהווים כלי קריטי לעקיפת הסנקציות של ארצות הברית. הוצאת סחר הנפט האיראני למיקור חוץ, לידי חברות פרטיות הפועלות באופן עצמאי, מאפשרת לסין לתמוך בטהרן ולהבטיח לעצמה מקורות אנרגיה – מבלי לסכן ישירות את ענקיות האנרגיה הממשלתיות שלה.
על הנייר, סין כלל אינה רוכשת נפט מאיראן; רשויות המכס הסיניות לא דיווחו על יבוא נפט גולמי מהרפובליקה האסלאמית משנת 2023 ואילך. בפועל, בתי הזיקוק ומתווכים שונים משקיעים מאמצים אדירים כדי להסוות את פעילותם. מכליות מכבות את משדרי המיקום שלהן ומבצעות העברות נפט מסוכנות בלב ים כדי לטשטש את מקור הנפט, בעוד חברות קש איראניות מסייעות בהעברת התשלומים במטבע היואן הסיני.
הנתונים מדברים בעד עצמם: בשנת 2025, כ-12% מיבוא הנפט של סין הגיע מאיראן, והייבוא הוערך בכ-1.4 מיליון חביות ביום. חברת "הנגלי" מצדה מכחישה בתוקף את ההאשמות האמריקניות וטוענת כי מעולם לא ניהלה קשרי מסחר עם איראן. עם זאת, כל עוד רווחי הענק נמשכים, הקומקומים הסיניים כנראה ימשיכו להרתיח את המים עמוק מתחת לרדאר של הסנקציות הבינלאומיות.
התרעות פיקוד העורף