שינוי משמעותי נוסף באסטרטגיה מבית הבית הלבן מתמקד באיום הקרוב לבית. הממשל החליט להפסיק לאפשר לקרטלי הסמים ולכנופיות לפעול בחופשיות ולהחדיר סמים, נשק וסחר בנשים וילדים לארצות הברית. עם כניסתו לתפקיד, קרטלים אלו הוגדרו רשמית כארגוני טרור, וצבא ארה"ב החל להשתמש בעוצמתו כדי להשמידם. הנשיא אישר עשרות תקיפות צבאיות נגד סירות סמים, מה שהוביל לירידה של מעל ל-90% בהברחות הסמים הימיות לארצות הברית.
אסטרטגיית הלוחמה בטרור החדשה מציבה כיעד עליון את חיסולם של חמשת ארגוני הטרור האסלאמיסטיים המובילים, ובראשם אל-קאעידה ודאעש, המסוגלים להוציא אל הפועל פעולות חיצוניות נגד המולדת האמריקאית. באפריקה, ארה"ב שמה לה למטרה למנוע מארגוני ג'יהאד לבסס בסיסי פעולה, ולעצור את הטבח בנוצרים שמבוצע על ידי קבוצות טרור אלו. בזירת אסיה, הבית הלבן מתריע כי אוכלוסיות הפזורה הדרום ומרכז אסייתיות בארה"ב, כמו גם אוכלוסיות ערביות, ממוקדות כמטרות לרדיקליזציה על ידי ארגוני הטרור.
עם זאת, ארצות הברית דורשת מבעלות בריתה לקחת חלק גדול יותר בנטל. המסמך מפנה ביקורת חריפה כלפי אירופה, בטענה כי גבולות פתוחים והגירה המונית הפכו אותה לסביבה מאפשרת לטרור. ארה"ב קוראת למדינות אירופה העשירות להגדיל משמעותית את מאמצי הסיכול שלהן ולשאת באחריות לביטחונן שלהן. כדי לבצע זאת את משימותיה, ארה"ב נשענת על כוחות צבא ברמת Tier 1 ו-Tier 2 שאין שני להם בעולם, המסוגלים לסגור מעגל ולחסל יעדים ברמה גבוהה בכל מקום.
המסמך מגדיר את מניעת השגת נשק להשמדה המונית על ידי מחבלים כמשימה שאסור בשום פנים ואופן להיכשל בה. באופן תקדימי, הממשל מצהיר על מדיניות הרואה בסם הפנטניל וכימיקלי המקור שלו כנשק להשמדה המונית, ומתחייב להעמיד לדין את הקרטלים והמדינות התומכות בהם בעקבות מותם של מאות אלפי אמריקאים ממנות יתר. במקביל, דיפלומטיה נשיאותית משמשת ככלי נוסף, כאשר מדינות שיעצרו אמריקאים שלא כדין יסתכנו בהגדרה כ"מדינות נותנות חסות למעצרי שווא", עם השלכות כבדות על משטרים כמו באיראן ואפגניסטן.
בזירה הפנימית, האסטרטגיה תוקפת את מה שהיא מכנה ההטיה הפוליטית של קהילת המודיעין בממשל הקודם. המסמך אוסר על שימוש בסוכנויות אלו נגד אזרחים תמימים ושמרנים, כפי שקרה לטענתם להורים במועצות בתי ספר ולקתולים. הממשל מתחייב להפנות משאבים לזיהוי ונטרול של ארגוני שמאל קיצוני, אנטיפה ואנרכיסטים, תוך ציון ההתנקשות בצ'רלי קירק כדוגמה לסכנה מצד קבוצות קיצוניות אלו. כמו כן, האסטרטגיה מזהה בריתות חדשות ומסוכנות בין השמאל הרדיקלי לאסלאמיסטים, תופעה המכונה במסמך "הברית האדומה-ירוקה".