כורי ה-SMR, לעומת זאת, הם סיפור אחר לחלוטין. מדובר במערכות חדישות המספקות כ-300 מגוואט, אותן ניתן לייצר במפעל באופן תעשייתי ולהרכיב ישירות בשטח. הן כוללות מערכות קירור פסיביות הנשענות על חוקי הפיזיקה כגון כוח המשיכה, ומציעות פתרון בטיחותי וכלכלי גמיש בהרבה. החזון הטורקי כה שאפתני, שהוא כולל הקמת ציי כורים שיוצבו במרחק של כ-50 קילומטרים זה מזה. בלילות, כאשר הביקוש לחשמל יורד דרסטית, יופנו עודפי האנרגיה העצומים לייצור מימן נקי או להתפלת מי ים – מענה קריטי שיוכל לפתור את מצוקת המים הגוברת באזורים המרכזיים והדרומיים של המדינה.
על פי דיווחים בסוכנות הידיעות "בלומברג", אנקרה מנהלת בימים אלה מרוץ דיפלומטי מסחרר להשגת הטכנולוגיה הנכספת, תוך חתימה על הסכמים ומזכרי הבנות אסטרטגיים עם ארצות הברית, צרפת, קנדה ודרום קוריאה. ואולם, קלף הסתרים האמיתי שיכול לשנות את חוקי המשחק עשוי להיות דווקא מתוצרת מקומית. ענקית התעשייה הביטחונית הטורקית "בייקאר" נכנסה לאחרונה בסערה לתחום, עם דיווחים על פיתוח פרויקט SMR מקומי ועצמאי בהספק של 40 מגוואט. המסר למערב נחרץ: טורקיה בונה תשתית כדי שלא תצטרך להיות תלויה באף גורם זר.
עם זאת, מעל כל התוכניות הגרנדיוזיות הללו מרחפת עננה כבדה. אלאבויון מדגיש כי ללא רגולטור גרעיני עצמאי, מנותק מהשפעות פוליטיות ובעל סמכויות נרחבות, שידע לפקח על מגוון טכנולוגיות במקביל - כל המיזם השאפתני הזה עלול להתרסק. השר לשעבר קורא לממשלת טורקיה שלא להסתפק ברכש חיצוני ולהשקיע מיד בפיתוח עצמי. הכורים אולי עדיין אינם בנויים והרגולטור טרם זכה לעצמאות המוסדית הנדרשת, אך את השעון המתקתק לקראת 2053 - איש אינו יכול לעצור.
התרעות פיקוד העורף