"אני רוצה הסכם שלום", הוא אמר. "אני רוצה ללכת להשתכר בתל אביב. אחי, אהבה לא יודעת גיל, ואהבה לא יודעת אויב. ראיתי אתמול חיילת צה"ל שהצטלמה בטנק המרכבה בבינת ג'בייל, התאהבתי בה, היא 'אישה'. לא כמו הנשים שיש אצלנו שמפרשנות פוליטיקה".
המראיין, שוב, הסתייג: "אתה מעמיק את הפצע", הוא אמר לו. "בתור לבנוני, איך אתה אומר על מישהו שביצע מעשי טבח בלבנון, שאתה רוצה להתפלל כשתעבור ליד הקבר שלו עם הידיים על הפנים?" נסאר ענה: "קודם כל, אנחנו לא רואים בו פושע. הבשורה שלי אומרת לי לאהוב את אויבי, לברך את אלו שמקללים אותי, לעשות טוב לשונאיי. אם אריאל שרון הוא אויבי, אני סולח לו. מי יכול לבוא אלי בטענות?"
גם הסוגייה הפלסטינית עלתה בראיון, כשהפעם נסאר הוא ששאל את המראיין: "אחי, אתה יכול להגיד בשידור חי על האמיראתי בוגד? על הבחרייני? על העומאני שקיבל את פני נתניהו? אתה יכול לקרוא למצרי בוגד?" המראיין מתגונן, ועונה: "אני מעביר את דעת הצופים. האמיראתי והעומאני וכל אלה הם עם האמת והם עם העם הפלסטיני. בטוח שהם לא יתמכו בישראל כפי שאתה עושה עכשיו בשידור. אחי, אני חוזר ואומר לך, האנשים האלה תומכים בסוגיה הפלסטינית כל אחד בדרכו שלו".