הכול התחיל מסיפור אישי כואב. כשנולדה בתו עם תסמונת נדירה, מצא הרב צוריה את עצמו אובד עצות מול המציאות בארגנטינה. "כשחזרתי לכאן, הבנתי שאין שום מקום שנותן מענה יהודי לצרכים של הילדה שלי", הוא משחזר. "הבנתי שאני לא לבד. הורים לילדים עם מוגבלויות בארגנטינה נאלצו להסתגר בבתים, כי התשתיות פשוט לא קיימות. אין רכבים עם מעלון, אין מעליות, ואין מסגרות מתאימות".
האתגר הכלכלי הוא אדיר. בעוד שבישראל או בארה"ב המדינה נושאת ברוב הנטל הכלכלי של מוסדות החינוך המיוחד, בארגנטינה המציאות שונה בתכלית. "המדינה מדברת על נגישות ושילוב, אבל בפועל המימון זעום", קובע הרב צוריה. "כדי להחזיק את המוסד הזה, אנחנו תלויים לחלוטין בתרומות. עבור משפחה כאן, גם טיפול בסיסי הוא מאבק יומיומי".
סיפורה של ילדה שנולדה ללא ידיים ממחיש את עוצמת העשייה. "האם שקעה בדיכאון, האבא לא ידע מה לעשות", מספר הרב. "הבאנו אותה לכאן, נתנו לה את כל המעטפת, והיום היא מתפקדת ומאושרת. זה הניצחון האמיתי".
כעת, המבט של הרב צוריה נשוא אל העתיד. בעזרת משלחת מיוחדת שהגיעה השבוע מארגון 'עלי שיח' הישראלי, הוא שואף להטמיע מודל של דיור מוגן לבוגרים עם מוגבלויות, כדי להבטיח להם עתיד גם כשההורים כבר לא יוכלו להעניק את המעטפת המלאה.
"אנחנו צריכים עזרה", מסכם הרב צוריה. "אני קורא למוסדות בעולם שכבר עברו את הדרך הזו – תנו לנו מהידע שלכם, מהניסיון שלכם. אנחנו צריכים שותפים כדי להמשיך להעניק לילדים האלה את הזכות לחיות בכבוד".
התרעות פיקוד העורף