אנטישמיות ממוסדת, קונספירציות ועלילות דם
על פי ממצאי הדו"ח, יהודים מוצגים באופן עקבי ושלילי בספרי הלימוד. תכונות כגון שקרנות, בוגדנות ועוינות כלפי האסלאם אינן מיוחסות לאירועים ספציפיים בעבר, אלא מתוארות כ"תכונות טבעיות" המובנות כביכול בזהות היהודית. באחד מספרי החינוך האסלאמי נכתב במפורש כי "בגידה והפרת הסכמים הן מתכונות היהודים וטבעם".
עלילות דם נוספות מקבלות במה רשמית, כמו הטענה השקרית המופיעה במספר ספרים, כולל ספרים חדשים, כי שריפת מסגד אל-אקצא בשנת 1969 בוצעה על ידי "יהודי קיצוני" בשיתוף פעולה עם ישראל, תוך התעלמות מכך שהמצית היה למעשה תייר נוצרי. התייחסות לשואה ולפשעים נגד יהודים במלחמת העולם השנייה מופיעה לראשונה בספר היסטוריה, אך ללא כל פירוט, תוך השוואת קורבנות היהודים לקבוצות אחרות כמו היפנים, באופן המצמצם את ממדי הטרגדיה ויוצר הקבלה מטעה.
הצדקת ה-7 באוקטובר ושלילת קיומה של ישראל
מוות קדושים וג'יהאד כאידיאל
ממצא מחריד נוסף עולה מספר עבודה חדש בשפה הערבית לכיתה ג', המפאר מוות בקרבות ומשווה את ההקרבה לחגיגת חתונה. דרך סיפור על חייל ירדני שנהרג בקרב כראמה ב-1968, סמוך לחתונתו, התלמידים לומדים כי החייל הוא גיבור מכיוון שראה בלחימה "חגיגה גדולה יותר" מיום חתונתו. הספר מדגיש כי "החתן האמיתי הוא זה שמנצח את אויבו... או מת כשהיד", וחותם במסר מצמרר הקורא לכל בני ירדן "לבקש מות קדושים".
הומוסקסואליות - "סכנה להמשך קיום האנושות"
מעניין לציין כי בעוד שהיהודים וישראל סופגים דמוניזציה קשה, תוכנית הלימודים הירדנית מציגה גישה סובלנית יחסית ומכבדת כלפי המיעוט הנוצרי בממלכה, שמתואר כחלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי. עם זאת, סובלנות זו אינה מוחלטת לקבוצות אחרות; ספרי הלימוד ממשיכים להציג תכנים הומופוביים, כאשר באחד הספרים מוגדרת ההומוסקסואליות כ"סכנה להמשך קיום האנושות".
מחקר מקיף זה מוכיח כי למרות מאמצים דיפלומטיים כלפי חוץ, מערכת החינוך הירדנית הרשמית עודנה ספוגה בשנאת יהודים תהומית ובסלידה מישראל, תוך חינוך דור העתיד לאידיאליזציה של הג'יהאד ועידוד אלימות.
התרעות פיקוד העורף