קולותיהם של התושבים עולים על רקע עקירתם ההמונית מכפריהם והרס בתיהם ופרנסתם, במלחמה שנפתחה כ"חזית תמיכה" באיראן, כל זאת במקביל למשא ומתן של משטר האייתוללות מול ארצות הברית.
השינוי המשמעותי ביותר הוא שהביקורת מגיעה מתוך הבסיס החברתי שגיבה את חיזבאללה במשך עשורים. התפתחות זו מהווה מכה קשה ללגיטימיות של הארגון ומראה כי הלם המלחמה יצר מודעות חדשה בקרב התומכים לגבי חוסר התוחלת שבהקרבה הבלתי נגמרת.
ריבוי קולות המחאה מתוך ההרס מפריך את הנרטיב הרשמי של חיזבאללה, לפיו הבסיס שלו מקבל את המצב בגאווה ובהסכמה מלאה. ככל שהמלחמה מתארכת, קולות המולת המרד נערמים. המבקרים מעריכים כי יגיע היום שבו העדה השיעית תתהפך על חיזבאללה מתוך מניעים פנימיים וקיומיים שלה, ללא קשר לחשבונות חיצוניים.
המחאה כבר מזמן אינה מוגבלת רק לרשתות החברתיות; בשטח כבר החלו קמפיינים אקטיביים ואיסוף חתימות במטרה להציל את הערים הגדולות.
בעיר צור הושקה יוזמה אזרחית להכרזתה כעיר פתוחה ונשק, שזכתה לחתימות של עשרות פעילים, רובם מתנגדי חיזבאללה. יוזמה דומה עלתה מיד לאחר מכן גם בעיר נבטיה, הקוראת להכריז על העיר כשטח פתוח תחת חסות המדינה הלבנונית וצבאה הרשמי, ונשק – דבר שמשמעותו פינוי כל הלוחמים ואמצעי הלחימה מהאזור כדי להגן על האזרחים. יצוין כי שתי הערים סופגות תקיפות אינטנסיביות מצד חיל האוויר הישראלי.
חלאווי הדגיש כי הצבא והמדינה חייבים לקחת אחריות, והביע צער על כך שהיוזמה סולפה: מאז השקתה הוא נתון למתקפות מצד קבוצות מאורגנות המאשימות אותו בשיתוף פעולה. עם זאת, הוא מדגיש: "ההתנגדות לחיזבאללה בתוך הרחוב השיעי הולכת וגדלה, אנשים עייפים ומתוסכלים מאוד מהמצב".
ג'המי תוקפת את העובדה שדרום לבנון נחרב בעוד איראן עצמה אינה נפגעת ישירות: "האם משא ומתן מותר לאיראן ואסור ללבנון? כל אבן באמפיתיאטרון הרומי העתיק של צור שווה יותר מכל איראן. אם חיזבאללה מעדיף את האינטרס האיראני על פני המדינה, הדגל וההמנון של לבנון – זו הבעיה שלו. זו המדינה שלנו ואנחנו נגן עליה מפני האג'נדה שלהם".
הבופור נצרב בתודעה הישראלית כבר ביום הראשון של מלחמת לבנון הראשונה, בשנת 1982, כאשר סיירת גולני כבשה את המוצב מידי מחבלי הפת"ח, שהחזיקו בו ושיגרו ממנו קטיושות לעבר אצבע הגליל. בקרב לכיבוש הבופור נהרגו שישה מלוחמי הסיירת.
התרעות פיקוד העורף