סילוקו של עיתונאי ותיק, מעולה, מפורסם ומוערך כסקוט פלי מהנחיית תוכנית טלוויזיה שנחשבת - ליתר דיוק עד היום - לסמל ומופת של עיתונות איכותית, מקצוענית ומשפיעה שמעסיקה עיתונאים ועיתונאיות מצויינים, התפרש והתקבל בעולם התקשורת בארה"ב כאירוע והתפתחות בעלי משמעות כפולה, לא בדיוק חיובית, ואפילו מטרידה ומדאיגה.
ראשית, סקוט פלי, עם קריירה עיתונאית מפוארת שנמשכה 37 שנים כולל כתב בבית הלבן, ש'כיסה' ודיווח אירועים התפתחויות, מלחמות, באופן שנלמד כדוגמה ומודל חיקוי באקדמיות לעתונות, עורר בקרב עיתונאים ופרשנים בארה'ב, במיוחד הותיקים תחושות של חשדות לאירוע ולניסיון לפגוע במעמדו של עיתונאי ותיק, ידוע ומעולה – שכל חטאו היה שהשמיע בפומבי ביקורת על עורכת חדשה לתוכנית "60 דקות" שנתמנתה לתפקיד לא כבר, על ידי בעלים חדשים שרכשו את החברה שבבעלותה גם ערוץ cbs הכולל את תוכנית "60 דקות".
מאז שנכנסה לתפקיד העורכת של הערוץ, ווייס פיטרה כתבים וכתבות כולל אחדים שהיו חלק מצוות תוכנית "60 דקות". ווייס גם מילאה תפקיד בהשגת הסדר פיננסי שנוי במחלוקת בין הערוץ לנשיא טראמפ, שבעקבותיו הנשיא ביטל תלונה שלו נגד הערוץ.
הדחתו של סקוט פלי, חושפת מה שפרשנים בושינגטון מגדירים בשיחות פרטיות שלא ליחוס "החלשותה של התקשורת האמריקאית", החלשות שלדבריהם באה לידי ביטוי במיוחד בהעדרם וחסרונם של עיתונאים שהיו ונחשבו בזמנם לדמויות שניחונו לא רק בכשרון עיתונאי, אלא גם באישיות מיוחדת שהעניקה להם מעמד מיוחד, גם מחוץ לתחום התקשורתי.