בדבריה מציפה את השאלה, מדוע המשטר האיראני בחר לפעול דווקא עכשיו: "האיום כי 'אם ישראל תמשיך לתקוף בלבנון, איראן לא תישאר בשקט' נשמע שוב ושוב במהלך החודשים האחרונים, אך בפועל טהראן נמנעה מתגובה ישירה. השאלה המרכזית היא מדוע דווקא עכשיו בחר המשטר להסלים את הרטוריקה והפעילות".
היא מסבירה על דפוס הפעולה של הרפבוליקה האיסלאמית: "מבחינת טהראן, חיזבאללה וחמאס אינם רק ארגונים עצמאיים אלא חלק ממערך אזורי רחב שנועד לשרת את האינטרסים האסטרטגיים של הרפובליקה האסלאמית. כאשר המשטר חש פגיע או נתון ללחצים גוברים, הוא נוטה להבליט את הזירה הביטחונית והאזורית כדי לצמצם את העיסוק הציבורי בכשלים הכלכליים והחברתיים מבית".
בסיום דבריה מזכירה את המציאות שאזרחי איראן מתמודדים עימה ואת הקשר לפעולות המשטר: "נראה כי גם הפעם, לצד השיקולים הביטחוניים, יש למהלך ממד תודעתי ופוליטי ברור. בעוד תומכי המשטר מציגים את ההתפתחויות כהשבת ההרתעה והכבוד הלאומי, חלקים גדולים מהציבור האיראני ממשיכים להתמודד עם מציאות של משבר כלכלי עמוק וחוסר ודאות באשר לעתיד המדינה והמשטר".