במשך 85 השנים שחלפו מאז אותה מפלה היסטורית, אוכלוסיותיהן של שתי המעצמות המובסות העבירו את חייהן תחת צל כבד של פציפיזם מוצהר, עם צבאות מצומצמים, חוקות מגבילות, והסתמכות כמעט מוחלטת על מי שהייתה בעבר אויבתן המרה - ארצות הברית - כערובה הבלעדית לביטחונן הלאומי. אולם כעת, גלגל ההיסטוריה מסתובב שוב, והמציאות הגיאופוליטית החדשה והמאיימת כופה על ברלין וטוקיו לחשב מסלול מחדש.
מרוץ חימוש מואץ אל מול איומים חדשים
על פי ה"ניו יורק טיימס", החששות ההולכים וגוברים מפני נסיגתה האפשרית של אמריקה מתפקידה כ"שוטר העולמי", יחד עם הפחד המוחשי מהתעצמותה של סין בזירה האסייתית ומתוקפנותה הבלתי מתפשרת של רוסיה באירופה, מובילים את שתי המדינות למהלך דרמטי: מרוץ חימוש מואץ ובנייה מחדש של צבאותיהן.
עם זאת, גורמים מדיניים ממהרים להדגיש כי לא מדובר בחזרה על "ציר הרשע" של שנות הארבעים. הפעם, יפן וגרמניה משלבות זרועות מתוך עמדת מגננה מובהקת, שנועדה לשמור על הסדר העולמי. ברלין מתמקדת בתמיכה מסיבית בהגנתה של אוקראינה מפני הפלישה הרוסית, בעוד טוקיו נדרכת מול האיומים הגוברים מצד בייג'ינג ופיונגיאנג.
השתיים מצרפות כוחות אל מול "מעצמות ביניים" בעלות חשיבה דמוקרטית דומה, כמו בריטניה, קנדה וצרפת - אלו שרק לפני שמונה עשורים היו אויבותיהן המושבעות. כעת, הן ממצבות את עצמן כאלופות המשפט הבינלאומי והמוסדות שנועדו לשמש כחומת מגן מול בריונות של מעצמות טוטליטריות.
התנערות מהמורשת הפציפיסטית
מחאות מבית ותמיכה אירונית מוושינגטון
המהלכים הללו לא עוברים בשקט מבית. בטוקיו יצאו באביב האחרון עשרות אלפי מפגינים לרחובות במחאה על מדיניותה הביטחונית של טקאיצ'י והחשש מביטול חוקת השלום. בגרמניה, למרות תמיכה בסקרים להגדלת תקציב הביטחון, הצבא הגרמני מתקשה נואשות לשכנע צעירים להתגייס לשורותיו, ומומחים מעריכים כי יהיה צורך בשינוי תודעתי עמוק לפני שהחברה תהיה מוכנה באמת לתרחישי לחימה.
באופן אירוני משהו, המדינה היחידה שמעודדת בגלוי את המהפך המיליטריסטי של ברלין וטוקיו היא זו שהכניעה אותן בעבר. הנשיא טראמפ, שדורש בעקביות מבעלות בריתה של אמריקה לשלם על הגנתן, בירך על הזינוק בהוצאות, גם אם לא בלי הערה עוקצנית. בפגישתו בשנה שעברה עם הקנצלר מרץ, התייחס טראמפ למנהיגים האמריקנים שניצחו במלחמת העולם השנייה ותהה בקול רם: "אני לא בטוח שהגנרל מקארתור היה אומר שזה חיובי, אתם יודעים?".