יש לכך גם רווח אסטרטגי נוסף. נתניהו מבקש גם לסכל את ניסיונה של איראן לבסס משוואת הרתעה אזורית חדשה - שבה תקיפות בביירות, ואולי בלבנון כולה, יובילו לתגובה איראנית ישירה נגד ישראל. באמצעות התקיפה כעת, הוא לא רק תוקף יריב, אלא מאתגר את התגבשותו של סדר אזורי שעשוי להגביל את חופש הפעולה הצבאי של ישראל.
החלפת האש בין ישראל לאיראן בשבוע שעבר עסקה בהרבה מעבר לתגובה בלבד. לאחר שישראל הפרה את הנחיית טראמפ ותקפה בדאחייה בביירות, איראן הגיבה בתקיפה ישירה נגד ישראל - הפעם הראשונה שבה טהראן תקפה את ישראל ישירות בתגובה לתקיפה ישראלית בלבנון. ישראל הפרה שוב את טראמפ ותקפה בתגובה את איראן, מה שהוביל לתגובה איראנית נוספת, ולאחריה ישראל הגבילה את התקיפה הבאה לדרום לבנון במקום לביירות.
הדינמיקה הזו משקפת את ניסיונה של איראן לבסס משוואה אזורית חדשה: לפיה תקיפות בלבנון לא יהיו עוד "חסרות מחיר" עבור ישראל, אלא יישאו סיכון לתגובה איראנית ישירה. לראשונה מזה עשרות שנים, מעצמה אזורית מנסה להטיל מגבלות כוח ממשיות על חופש הפעולה הצבאי של ישראל מחוץ לגבולותיה.
לאחר שאיראן ביססה מחדש את ההרתעה שלה, היא ניסתה כעת לבסס גם הרתעה מורחבת מול שותפיה כחלק ממאמץ רחב יותר לשיקום תפיסת ההגנה הקדמית שלה. ישראל, באופן לא מפתיע, ראתה בכך אתגר ישיר לחופש הפעולה הצבאי ארוך השנים שלה ופעלה במהירות כדי למנוע את התקבעות הדוקטרינה החדשה.
כמובן, הרתעה מורחבת אינה יכולה להתבסס על חילופי אש בודדים. לכל הפחות נדרשים כמה סבבים של פעולה ותגובה עד שאחד הצדדים מקבל זאת כמציאות חדשה. וגם אז, הדבר לעולם אינו מובטח לחלוטין. טהראן מבינה שמטרתה אינה רק למנוע תקיפות ישראליות בלבנון, אלא לגרום למנהיגים בישראל לחשוב פעמיים לפני אישורן, באמצעות הטלת מחיר חדש ומשמעותי: סבירות לתגובה איראנית ישירה.
לכן היה ברור כי נתניהו לא נסוג מהמאבק. אך במשך כמה ימים, גם כאשר חיזבאללה וישראל המשיכו בחילופי אש, הוא נמנע מלתקוף בפרברי הדרום של ביירות ולא בחן את הקו האדום החדש של איראן.
אך היום, שעות ספורות לפני שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ציפה שאיראן תחתום על מזכר שיסיים את המלחמה עם ארצות הברית ויפתח מחדש את מצר הורמוז, נתניהו חצה הן את הקו האדום של טהראן והן את זה של טראמפ: השארת ביירות מחוץ לעימות.
נתניהו תזמן זאת בבירור להשגת מקסימום השפעה. באמצעות סדרת תקיפות אחת, ייתכן שהשיג שני יעדים במקביל - סיכול הסכם השלום של טראמפ ומניעת התבססות משוואת הרתעה חדשה שתציב מגבלות ממשיות על הפעילות הצבאית של ישראל בלבנון.
דיפלומט המעורב בשיחות אמר לפוקס ניוז כי: "מדובר בניסיון ברור של ישראל לחבל בהסכם של הנשיא ולגרור את ארצות הברית חזרה למלחמה".
טראמפ, מצדו, שוב דווח כ"זועם" על נתניהו. בפוסט ב-Truth Social כתב הנשיא כי התקיפה בביירות "לא הייתה צריכה להתרחש", תוך שהוא מטיל ספק אם הייתה תגובה מידתית להתקפה האחרונה של חיזבאללה על ישראל.
"יש לישראל זכות להגן על עצמה מפני איומים", כתב טראמפ, "אבל התקיפה שעליה היא הגיבה הייתה קטנה וחסרת משמעות. איש לא נפגע, לא נפצע ולא נהרג, והיא לא הייתה אמורה לשבש את התהליך החשוב הזה".
הודעתו הייתה משמעותית לא רק בשל הביקורת על נתניהו, אלא גם בשל מה שמשתמע ממנה: שהתקיפה הישראלית לא הייתה הכרחית צבאית ולא נבונה דיפלומטית ברגע שבו פריצת דרך מול איראן נראתה קרובה.
וושינגטון מתוסכלת מהתעקשותה של טהראן שטראמפ ירסן את ישראל, בעוד גורמים אמריקאים סבורים שאיראן עצמה לא בלמה את חיזבאללה באותו אופן. היא גם מתוסכלת מכך שהסכם שהיא מעוניינת בו בדחיפות עם איראן מוחזק כעת כביכול כבני ערובה בידי ישראל - באופן אירוני, לבקשת איראן, שמתעקשת שכל הפסקת אש תהיה אזורית ותמנע מישראל את האפשרות לחדש את המלחמה.
התסכול הזה מובן. אך וושינגטון חייבת גם להכיר במציאות בסיסית: הדרך היחידה לנתק הסכם אמריקאי-איראני מהעימות ישראל-לבנון היא לנתק את ארצות הברית עצמה מהישענותה על הסלמה צבאית ישראלית חוזרת.
כל עוד ישראל שומרת על היכולת לגרור את ארצות הברית חזרה לעימות, לטהראן יהיה מעט מאוד תמריץ להפריד בין הדיפלומטיה עם וושינגטון לבין המלחמות שישראל בוחרת ליזום.
ואכן, הסיבה המרכזית לכך שטהראן מתעקשת על הפסקת אש אזורית היא למנוע מישראל את היכולת לגרור את ארצות הברית למלחמה נוספת מול איראן עצמה.
אם טראמפ יקבע בבירור שארצות הברית לא תשתתף ולא תגן על הסלמה ישראלית בלתי מוצדקת, ייתכן שטהראן כבר לא תראה צורך לקשור את ההסכם עם ארצות הברית לזירה הישראלית-לבנונית.
התרחקות כזו מישראל עשויה לשרת את האינטרסים האמריקאיים בכל מקרה. אך הצורך בה מעולם לא היה ברור יותר מאשר כעת.
התרעות פיקוד העורף