לפי הדיווח, לפחות 92 אוניות השתתפו במבצע מאז תחילת מאי. חלק מההעברות מתבצעות מול חופי איחוד האמירויות ועומאן, באזור שבו מתקיימת פעילות ימית אינטנסיבית במיוחד.
הספינות מכבות משדרי מיקום, מפחיתות תאורה ונעות במרחקים קבועים זו מזו כדי להימנע מזיהוי. חלק מהתהליך מזכיר שיטות שבהן איראן עצמה השתמשה בעבר כדי לעקוף סנקציות. העברת הנפט עצמה מתבצעת כאשר מכליות גדולות נפגשות בלב ים, ותהליך השאיבה יכול להימשך בין 24 ל-40 שעות.
לפי ההערכות, מאז תחילת המבצע הועברו כך כ-90 מיליון חביות נפט ומוצריו – כמות משמעותית, אך עדיין קטנה ביחס להיקף הסחר העולמי הרגיל דרך המצר. האזור שבו מתבצעת הפעילות נמצא סמוך לשטחי השפעה איראניים, וחלק מהספינות כבר היו יעד לאיומים ואף תקיפות. איראן רואה במעבר הורמוז אזור אסטרטגי, וכל ניסיון לעקוף את שליטתה עלול לגרור תגובה צבאית.
גורמים אמריקאים טוענים כי הצבא אינו מבצע בפועל את העברת הנפט, אלא מספק פיקוח, תיאום וליווי מודיעיני בלבד. עם זאת, מקורות המעורים בפרטים טוענים כי מדובר במבצע מתואם לחלוטין שמנוהל מהצד האמריקאי.
במבצע משתתפות גם חברות ספנות בינלאומיות, כולל חברות מיוון וממדינות המפרץ. חלק מהן נדרשות לעבור בדיקות קפדניות של בעלות על המטען, נתיבי הפלגה ותיעוד מלא לפני קבלת אישור להשתתף.
עם זאת, מומחים מזהירים כי השיטה יוצרת חוסר ודאות גדול: ספינות שטות בלילה ללא משדרים פעילים, מה שמעלה את הסיכון לתאונות או טעויות ניווט. למרות ההצלחה היחסית בשמירה על זרימת הנפט, מומחים בתחום מזהירים כי מדובר בפתרון זמני בלבד. "אין כאן פתרון קבוע", אמר אחד החוקרים בתחום. "זו התאמה למציאות מסוכנת, לא פתרון ארוך טווח."
התרעות פיקוד העורף