כשסוכני ה-FBI הסיעו אותו למנהטן, הוא שאל שתי שאלות בלבד: "האם זה סחר במין? האם מדובר בקטינות?". התשובה הייתה חיובית. במידה ויורשע, הוא עמד בפני עד 45 שנות מאסר. "אוי, זה רע", הוא מלמל לעצמו בעת קליטתו במעצר פדרלי. "זה ממש רע".
תחקיר מקיף וחדש של ה"ניו יורק טיימס", המתבסס על מיליוני עמודי מסמכים, תמונות וסרטונים ששוחררו לאחרונה בעקבות חוק שקיפות מיוחד של הקונגרס, שופך אור חדש על ימיו האחרונים, ומשרטט תמונה מטרידה של כשלים מערכתיים, טעויות אנוש והזנחה רשלנית.
גיבור משמעותי בסיפור מותו של אפשטיין אינו אדם, אלא מקום: מרכז הכליאה המטרופוליטני במנהטן תחתית. זהו מונולית ברוטליסטי שהיה ידוע לשמצה בקרב אסירים ועורכי דין בשל תנאיו הירודים, הצפיפות וההזנחה. בעוד שאסירים בעלי פרופיל גבוה שוכנו בדרך כלל ביחידת אבטחה מקסימלית ומבודדת בקומה ה-10, תחת מעקב וידאו צמוד, אפשטיין שובץ תחילה באוכלוסיית האסירים הכללית. הוא זוהה מיד, ואסיר המכונה "לוקו טרון" ניסה לסחוט אותו ולהטיל עליו אימה.
ב-18 ביולי, יומו ה-13 בכלא, דחה שופט פדרלי את בקשתו של אפשטיין לשחרור בערבות, וקבע כי עושרו וקשריו הבינלאומיים מהווים סכנת הימלטות גבוהה. לפי טרטליונה, כשאפשטיין חזר לתא לאחר הדיון, הוא שאל בפתאומיות: "איך מכינים לולאת חנק?". בימים שלאחר מכן, סיפר טרטליונה, הוא תפס את אפשטיין מתכונן להתאבדות פעמיים - פעם בניסיון לקשור סדין לסורגי החלון, ופעם כשהחביא לולאת חנק מתחת למזרן. לטענתו, השומרים ביטלו את דיווחיו בצחוק.
ב-23 ביולי, בסביבות השעה 1:30 בלילה, שמעו השומרים צעקות מכיוון התא. הם מצאו את אפשטיין שרוע על הרצפה, מחוסר הכרה, כשפיסת בד כתומה כרוכה ברפיון סביב צווארו. טרטליונה טען כי מצא את אפשטיין תלוי וביצע בו פעולות החייאה. אפשטיין עצמו סיפק שלל גרסאות: תחילה טען שטרטליונה תקף אותו, לאחר מכן אמר שאינו זוכר כלום, ולבסוף רמז שמדובר במתיחה של שותפו.
פסיכולוגית הכלא הראשיות סברה שמדובר בניסיון לשחק במערכת ולהשיג שחרור למעצר בית, והגדירה את הסיכון האובדני שלו כ"מתון". אולם, פרט קריטי אחד נעלם מעיני הנהלת הכלא: פתק שאפשטיין השאיר בספר קומיקס שקרא טרטליונה. בפתק, שנחשף רק לאחרונה, כתב אפשטיין בזעם על האישומים הישנים, והוסיף: "זה תענוג להיות מסוגל לבחור את הזמן שלך להגיד שלום. מה אתם רוצים שאעשה - אפרוץ בבכי!! לא כיף - לא שווה את זה!!". עורכי דינו של טרטליונה שמרו את הפתק בסוד כדי להגן על לקוחם במקרה הצורך, והמערכת נותרה עיוורת לכוונותיו האמיתיות של המיליארדר.
כדי להחמיר את המצב, התגלה כי כמחצית ממצלמות האבטחה ביחידה לא הקליטו בשל תקלה בשרתים. בסביבות השעה 22:40, המצלמה היחידה שעבדה במסדרון המרכזי קלטה "כתם כתום" מטושטש נע במעלה המדרגות לכיוון התא של אפשטיין. התיעוד הוליד אינספור ספקולציות על מתנקש שחדר למתקן.
עם זאת, חוקרי משרד המשפטים וה"ניו יורק טיימס" הסיקו כי הסבירות הגבוהה ביותר היא שהכתם הוא נואל עצמה, הנושאת מצעים כתומים, שכן היא החזיקה בצרור המפתחות היחיד לאגף. במקביל, צ'אד בראון, אסיר בתא הסמוך לאפשטיין, סיפר כי שמע רעשים של קריעת סדינים שנמשכו כעשר דקות.
בשעה 6:30 בבוקר, החל תומאס לחלק ארוחות בוקר. כשהגיע לתא של אפשטיין, הוא מצא אותו תלוי מלולאת בד שנקשרה למסגרת מיטת הקומתיים. "אנחנו הולכים להסתבך כל כך", צעק תומאס בעודו מבצע באפשטיין החייאה.
ההודעה על מותו של הפדופיל המיליארדר עוררה מיד גל של תיאוריות קונספירציה. נראה היה בלתי נתפס שאסיר כה בכיר ימות במתקן פדרלי מאובטח. אך כשה-FBI הגיע לזירה, הם מצאו זירת פשע מזוהמת לחלוטין. התא היה מלא במצעים שאפשטיין לא היה אמור לקבל, ולמרבה המבוכה, החוקרים אפילו אספו את הלולאה הלא נכונה כראיה.
למרות שמנתחת פתולוגית מטעם העירייה קבעה כי מדובר בהתאבדות בתלייה, רופא פתולוג שנשכר על ידי משפחת אפשטיין טען כי שברים בצווארו מעידים על חניקה ורצח. מומחים שהתראיינו ציינו כי ללא ראיות פורנזיות מדויקות מהזירה - שחלקן נהרסו או לא נאספו - המדע הפתולוגי אינו מוחלט וניתן לפרשנות.
בסופו של דבר, על מנת לרצוח את אפשטיין, היה נדרש תיאום מושלם בין גורמים רבים, עקיפת מערכות נעילה ומצלמות מעקב מתפקדות, ושיתוף פעולה של סוהרים שעמדו בפני עונשים כבדים. הראיות מצביעות על תרחיש כואב יותר ומורכב פחות: מערכת כליאה רקובה, צוות מיואש ומותש, ורצף קטלני של טעויות אנוש.
אפשטיין, שהביע שוב ושוב את רצונו למות ולא להתמודד עם שנות כלא ארוכות, פשוט זיהה את ההזדמנות שנקרתה בדרכו בעקבות מחדלי השמירה - וניצל אותה עד תום. חודשים של ציפייה למשפט הראווה של העשור הסתיימו בכתם מטושטש במצלמת אבטחה מקולקלת, והשאירו את קורבנותיו ללא הצדק שלו ייחלו.
התרעות פיקוד העורף