סגירתו בפועל של המצר מאז תחילת התקיפות של ארה"ב וישראל באיראן בסוף חודש פברואר, המחישה את חשיבותו האסטרטגית לאספקת האנרגיה והסחורות העולמית. במהלך המלחמה, שיגרה איראן קרוב ל-3,000 כטב"מים וטילים בליסטיים לעבר האמירויות - כמות חסרת תקדים שגרמה לנזק במתקני אנרגיה ונמלים, כולל בנמל פוג'יירה. למרות זאת, האמירויות הצליחה לעקוף חלקית את ההסגר באמצעות שימוש בצינור נפט קיים וספינות שכיבו את מערכות הזיהוי שלהן כדי לחמוק מגילוי.
על פי הדיווח בבלומברג, במרכז התוכנית האמירתית עומדת הרחבה מסיבית של הנמלים המזרחיים דיבה, פוג'יירה וחור פקאן, השוכנים על חוף מפרץ עומאן - הרחק מטווח השליטה במצר. בנוסף, המדינה תבנה לפחות נמל חדש אחד באותו קו חוף. מהלכים אלו ילוו בהשקעות ענק בתשתיות, כולל רשתות כבישים ורכבות, וכן בבניית צנרת ענפה. מעבר לזירוז הקמתו של צינור שני שיכפיל את ייצוא הנפט הגולמי מפוג'יירה, נשקלת גם בניית צינור שלישי. המטרה העיקרית היא להבטיח את המשך הייצוא של מוצרים פטרוכימיים, גז טבעי נוזלי ומשאבים נוספים גם בעיתות משבר.
היישום צפוי לעלות מיליארדי דולרים ולהיתקל באתגרים לוגיסטיים לא מבוטלים. העברת סחורות כמו אלומיניום וגז טבעי נוזלי מורכבת בהרבה מהזרמת נפט בצינורות. יתרה מכך, האמירויות נשענת במידה רבה על נמלי המפרץ שלה, דוגמת ג'בל עלי (מרכז המכולות הגדול בעולם מחוץ לאסיה), לצורך ייבוא. הובלה יבשתית משם לערים המרכזיות כמו דובאי ואבו דאבי תייקר משמעותית את העלויות, למרות שא-זיאודי טוען כי הרחבת רשת הרכבות המקומית תמתן את המכה הכלכלית.
במקביל לבניית חלופות, איחוד האמירויות ממשיכה לדרוש מאיראן לאפשר מעבר חופשי בהורמוז, ומתנגדת בתוקף, יחד עם מדינות המערב, לדרישת הרפובליקה האסלאמית לגבות "עמלות ניווט" באזור גם לאחר שוך הקרבות.
איראן צפויה לזכות בהקלות כלכליות חסרות תקדים ולגרוף רווחי ענק במסגרת הסכם הביניים ההולך ומתגבש מול ארצות הברית. לפי טיוטת ההסכם, שפרטיה המלאים נחשפים כעת, הרפובליקה האסלאמית תקבל היתר לחדש את יצוא הנפט שלה באופן מיידי, ותזכה לגישה לתוכנית שיקום ופיתוח כלכלי בהיקף דמיוני של 300 מיליארד דולר. כל זאת, בתמורה להפסקת הלחימה הכוללת ולכניסה למשא ומתן אינטנסיבי בן 60 ימים על הסכם קבע שאמור להגביל משמעותית את תוכנית הגרעין של טהראן ולהסדיר את היציבות האזורית במזרח התיכון.
ההשפעה של צעדים דרמטיים אלו כבר מורגשת היטב בשטח. מספר מכליות נפט הקשורות לאיראן החלו לשנות את מיקומן, ולפחות ארבע מהן - כולל שתי מכליות ענק המסוגלות לשאת שני מיליון חביות נפט כל אחת - הפעילו את מכשירי המעקב שלהן ונראה שהן עושות את דרכן אל מחוץ למצר הורמוז. בתגובה להצפה הצפויה של השוק, מחירי הנפט מסוג ברנט צנחו לשפל של יותר משלושה חודשים וירדו מתחת ל-78 דולר לחבית.
בנוסף, הטיוטה קובעת כי ארצות הברית תאפשר את שחרורם המלא של הנכסים והכספים האיראניים המוקפאים. נגיד הבנק המרכזי של איראן, עבדולנאסר המתי, הדגיש כי איראן תדרוש "בטוחות מלאות לגישה אפקטיבית" לכספים, וציין כי המחויבות האמריקאית מנוסחת בצורה ברורה וביצועית. ויתורים אלו מעוררים ביקורת קשה בארצות הברית, כאשר בכירים רפובליקנים, ובהם סגן הנשיא לשעבר מייק פנס, הזהירו כי הוויתורים המיידיים הם בגדר "חבל הצלה למשטר האיראני".
הסרת מצור ימי ונסיגה אמריקנית: ארה"ב תסיר מיד את המצור הימי, תחדש את תנועת כלי השיט לאיראן לקיבולת שלפני המלחמה בתוך 30 ימים, ותסיג את כוחותיה מהאזור בתוך 30 ימים ממועד חתימת ההסכם הסופי.
חידוש תנועת ספינות סוחר: איראן תפעל מיידית לחידוש תנועת ספינות הסוחר בין המפרץ הפרסי לים עומאן להיקף שלפני המלחמה בתוך 30 ימים, כולל הסרת מכשולים טכניים ונטרול מוקשים.
תוכנית שיקום ופיתוח: ארה"ב ושותפותיה באזור יגבשו תוכנית לפיתוח ושיקום כלכלי של איראן, תוך הבטחת מימון של לפחות 300 מיליארד דולר. מנגנון היישום ינוסח בתוך 60 ימים.
הסרת סנקציות: ארה"ב מתחייבת לסיים את כלל הסנקציות המוטלות על איראן, כולל החלטות מועצת הביטחון של האו"ם, החלטות סבא"א, וכלל הסנקציות האמריקניות החד-צדדיות.
סוגיית הגרעין: איראן חוזרת על התחייבותה שלעולם לא תייצר נשק גרעיני. גורל החומר המועשר ושאר הסוגיות הגרעיניות (לרבות צרכיה של איראן) יוסדרו במסגרת ההסכם הסופי.
הקפאת מצב: עד להסכם הסופי, איראן תשמור על הסטטוס־קוו בתוכנית הגרעין שלה, וארה"ב תימנע מהטלת סנקציות חדשות או מתגבור כוחותיה באזור.
אישור האו"ם: ההסכם הסופי יאושר באמצעות החלטה מחייבת של מועצת הביטחון של האו"ם.
התרעות פיקוד העורף