מה שנפתח בעבר כהתבטאויות שנשמעו כגחמה פוליטית - הצהרות של טראמפ על רצונו "לקנות את גרינלנד" - התפתח, על פי התחקיר, למדיניות פעולה רב-שכבתית. זו כוללת שילוב של דיפלומטיה, לחץ כלכלי, פעילות מודיעינית רכה, יוזמות השקעה פרטיות ושיח אסטרטגי על ביטחון לאומי. במוקד כל אלה עומדת שאלה אחת: האם ארצות הברית מנסה לעצב מחדש את מעמדה בגרינלנד, או שמא מדובר בצעד ראשון לקראת שליטה רחבה בהרבה?
גרינלנד, טריטוריה אוטונומית תחת דנמרק, מאכלסת פחות מ-60 אלף תושבים, אך חשיבותה האסטרטגית עצומה. היא ממוקמת על נתיבי שיט קריטיים, עשירה במינרלים נדירים החיוניים לתעשיות מתקדמות, ומשמשת כנקודת מפתח במאזן הכוחות בין ארצות הברית, רוסיה וסין באזור הארקטי.
החשיבות הזו לא נעלמה מעיניו של טראמפ כבר בקדנציה הראשונה שלו, אז עלה לראשונה הרעיון לרכוש את האי. מה שנראה אז כהערה אקראית הפך, עם השנים, לנושא חוזר בשיח המדיני האמריקאי, במיוחד לאחר חזרתו של טראמפ לבית הלבן. לפי התחקיר, הנושא קיבל תנופה מחודשת והפך לחלק ממדיניות חוץ רחבה יותר הרואה בארקטי מרחב תחרות אסטרטגי.
בלב המהלך האמריקאי עומדת קבוצה מצומצמת של יועצים, אנשי עסקים ואנשי ביטחון לשעבר, שפועלים הן במסגרת מוסדית והן באופן עצמאי. חלקם שירתו בעבר בממשל טראמפ, וחלקם קשורים לתעשיות פרטיות בעלות עניין במשאבי טבע ובביטחון אנרגטי.
אחת הטענות המרכזיות שעולות בתחקיר היא שהגבול בין יוזמה פרטית למדיניות מדינה היטשטש לחלוטין. אנשי עסקים שפעלו לכאורה באופן עצמאי קיבלו גישה למוקדי כוח, ולעיתים אף תדרוכים או גיבוי עקיף מגורמים בממשל.
במהלך דיונים פנימיים בממשל טראמפ סביב "הרחבת ההשפעה האמריקאית", עלו גם רעיונות קיצוניים יותר מעבר לגרינלנד. לפי גורמים לשעבר בממשל, הדיון התרחב לשאלות על שליטה או הסדרים טריטוריאליים אחרים, כולל פוארטו ריקו, כחלק מתפיסה רחבה של עיצוב מחדש של המרחב האמריקאי. באותה תקופה, בכירים לשעבר טענו כי הנשיא אף העלה רעיונות שנעו בין רכישה לבין חילופי שטחים אפשריים, כחלק מחשיבה גיאו־אסטרטגית לא שגרתית. בתחריר מצוטט גם כי טראמפ בחן רעיונות מהסוג הזה באופן ישיר יותר: "could we sell Puerto Rico"
דנמרק, מצדה, ראתה במהלך הזה ניסיון עקיף לערער את ריבונותה. הממשלה בקופנהגן הביעה דאגה מהיקף הפעילות האמריקאית, במיוחד כאשר התברר כי חלק מהיוזמות נעשו ללא תיאום דיפלומטי מלא. גם בגרינלנד עצמה התעוררו חששות מפני הפיכת האי לזירת מאבק בין מעצמות.
אחת הנקודות המטרידות ביותר שעולות מהתחקיר היא השילוב בין שיתוף פעולה רשמי לבין שיח מרומז של כוח. מצד אחד, ארצות הברית פועלת במסגרת ברית נאט"ו וממשיכה להחזיק נוכחות צבאית חוקית בגרינלנד. מצד שני, בכירים לשעבר בממשל טראמפ דיברו בגלוי על האפשרות של שימוש בכוח צבאי במצבי קיצון. הדיסוננס הזה יוצר מצב חסר תקדים: בעלת ברית רשמית של דנמרק מציגה במקביל תרחישים שבהם היא עלולה לפעול נגד ריבונותה.
בדנמרק אף נשמעו קולות קיצוניים יותר, כולל תרחישים של הכנה צבאית למקרה של משבר עם ארצות הברית. אף כי מדובר בהערכות קצה, עצם קיומן ממחיש את עומק השבר.
בתוך גרינלנד עצמה הדעות חלוקות. חלק מהפוליטיקאים רואים בארצות הברית הזדמנות כלכלית חסרת תקדים, בעיקר לנוכח משאבי המינרלים העצומים של האי והצורך בהשקעות זרות. אחרים מזהירים מפני אובדן ריבונות הדרגתי במסווה של שיתוף פעולה. התושבים עצמם מוצאים עצמם לעיתים בלב מאבק תודעתי, שבו מוצגים להם נרטיבים סותרים: מצד אחד הבטחות לעושר ופיתוח, ומצד שני חשש מהפיכת האי לכלי משחק בין מעצמות.
התחקיר מצביע גם על שינוי עמוק בתפיסת מדיניות החוץ האמריקאית. אם בעבר התמקדה ארצות הברית בשימור הסדר הבינלאומי, הרי שכעת ניכרת גישה פרגמטית-כוחנית יותר, שבה אינטרסים אסטרטגיים גוברים על שיקולי בריתות ארוכות טווח. גרינלנד, בהקשר זה, הופכת לסמל: לא רק יעד גיאוגרפי, אלא מבחן ליכולת של ארצות הברית להפעיל כוח והשפעה בעולם משתנה.
בסופו של דבר, גרינלנד אינה רק אי קפוא בקצה העולם. היא הפכה לזירה שבה מתנגשים אינטרסים של מעצמות, תפיסות עולם ואסטרטגיות גלובליות חדשות. בין אם מדובר בדיפלומטיה, כלכלה או כוח צבאי פוטנציאלי - הסיפור של גרינלנד משקף שינוי עמוק בסדר העולמי.
מה שהחל כהערת שוליים פוליטית הפך, לפי התחקיר, לפרויקט אסטרטגי רחב היקף. והשאלה המרכזית שנותרה פתוחה היא האם מדובר במאמץ לגיטימי להשפעה בינלאומית - או בתחילתה של מציאות גיאו-פוליטית חדשה שבה גבולות, ריבונות ובריתות כבר אינם מובנים מאליהם.
התרעות פיקוד העורף