עמדותיו היו נחרצות ובלתי מתנצלות: הוא יצא בגלוי נגד תנועת החרם (BDS) אותה כינה "מרושעת", והירבה לשבח את עמידתה של ישראל כאואזיס של זכויות אזרח וזכויות איגודי עובדים במזרח התיכון. לא פחות מכך, הוא תיאר בעבר את הצהרת בלפור ההיסטורית כביטוי של "ערכים בריטיים בפעולה". באותן שנים, נראה היה שישראל נהנית מידיד אמת בקרב צמרת הלייבור, כזה שאינו מהסס להתייצב לצידה גם אל מול הרוחות הנגדיות שהחלו לנשב במפלגתו.
בניגוד לגיבוי החד-משמעי שסיפקו השמרנים לזכותה של ישראל לפעול צבאית באותם ימים, בורנהם בחר לשבור שמאלה. הוא מיהר להצטרף לעשרה מנהיגי מועצות באזור מנצ'סטר רבתי בקריאה בינלאומית להפסקת אש מיידית. המהלך הזה לווה בהמשך בחתימה על מכתבים הקוראים להכרה מיידית במדינה פלסטינית ולגינוי הנוכחות הישראלית ביהודה ושומרון. הלחץ הגובר מצד פעילים פרו-פלסטינים ואנשי השמאל הרדיקלי באזור הבחירה שלו נתן את אותותיו, ובורנהם מצא את עצמו מתיישר, צעד אחר צעד, עם הדרישות הללו.
עבור בורנהם, פוליטיקאי מיומן שמבין היטב לאן נושבת הרוח, ישראל הפכה מנושא של אידאולוגיה מוצקה וערכים משותפים, לכלי משחק אסטרטגי במאבק הפנימי על הנהגת השמאל הבריטי.
התרעות פיקוד העורף