מתלוננת B העידה במהלך המשפט שהיא עדיין חיה עם זיכרון התקיפה: "מה שקרה באותו לילה יחיה איתי לנצח". היא סיפרה שנאנסה כשהייתה בגיל בית ספר יסודי, וכשהייתה בגיל בית ספר תיכון דונלדסון הרים את הגופייה שלה וליטף את גופה.
מתלוננת A אמרה שהייתה בגיל בית ספר יסודי כשדונלדסון החל "קשר פיזי" איתה והניח את ידיו על גופה. היא נזכרה שהתעוררה בלילה פעמים רבות בגלל סיוטים על "גברים שעושים דברים נוראיים לילדים". היא סיפרה שפעם אחת הוא נישק אותה והכניס את לשונו לפיה, וכשהיא התלוננה מאוחר יותר, הוא ניסה לבטל את האירוע כהלצה. היא סיפרה שדונלדסון גם השתמש באור כדי להסתכל על איברי המין שלה.
במשפט נאמר שבשנות ה-90 הקורבן סיפרה לכומר על ההתעללות, ולאחר מכן דונלדסון נפגש איתה והתנצל בפניה במרכז נוצרי במחוז אנטרים. התובעים סיפרו לחבר המושבעים גם על מכתב שכתב דונלדסון למתלוננת A בשנת 2020, ובו הביע צער על גרימת "פגיעה, כאב ומצוקה" וביקש סליחה על "טבעו החוטא". דונלדסון טען שההתנצלויות היו קשורות לעניינים אחרים ולא להתעללות, שלדבריו מעולם לא התרחשה והומצאה על ידי המתלוננות.
וולש אמרה ששני הקורבנות שמרו את הזיכרונות "נעולים עמוק", עד שהגיעו לנקודות מפנה שהובילו להחלטה לדווח על העבירות למשטרה בשנת 2024. היא אמרה שלאף אחת מהנשים לא היה זיכרון מלא מהאירועים וחלק מהזיכרונות היו "מקוטעים", אך הן אמרו את האמת. "זה מה שקרה והן החליטו לחשוף את זה".
התובעת אמרה שאלינור דונלדסון ידעה על הסיכון שבעלה מהווה, אך במקום להתערב היא "סייעה" להתעללות. במשפט נשמע כי ג'פרי דונלדסון ניהל רומן קצר עם אישה בשנת 2008 ואשתו, שחשדה ברומן נוסף, הטמיעה מכשיר האזנה במכוניתו בשנת 2020.
התרעות פיקוד העורף