"מה פתאום", אמרה עילם גינדין כשנשאלה אם באיראן כבר חוגגים. לדבריה, ברשתות החברתיות ובמוקדי הכוח של תומכי המשטר מופיעים האשטגים נגד השיחות, ובעיקר נגד העובדה שנציגי הרפובליקה האסלאמית יושבים למשא ומתן עם מי שמוגדרים מבחינתם "רוצחי המנהיג" ועם "השטן הגדול" - ארצות הברית.
קליבאף, כך הסבירה, מנסה להרגיע את המחנה הנוקשה יותר בטענה שהמשא ומתן אינו נועד לוויתורים אידיאולוגיים או גרעיניים, אלא לצרכים כלכליים בסיסיים. לדבריה, המסר שלו לציבור תומכי המשטר הוא שהשיחות נועדו "כדי שיהיה לכם מה לאכול" - ולא כדי לשקם את המדינה באמצעות ויתורים מהותיים. במקביל, הוא ממשיך לעטוף את הדברים בשפה אידיאולוגית, ובכלל זה בהתייחסויות לירושלים, כדי להצדיק את עצם קיום המשא ומתן.
"חיזבאללה מיוצגים על ידי איראן, ואנחנו בכלל לא באירוע"
"הייתה הצעה שא-שרע יטפל בחיזבאללה", אמרה. רון השיבה מיד: "הוא לא רוצה". עילם גינדין הסכימה למעשה עם ההערכה הזו: "הוא לא אידיוט". הסוגיה הרחבה יותר, לדבריהן, היא חיבור הזירות: איראן, לבנון, חיזבאללה, ארצות הברית וישראל. רון העלתה את השאלה כיצד ייתכן שמתגבשת הפסקת אש או הבנה הנוגעת ללבנון - בזמן שישראל עצמה אינה חלק ברור מהאירוע. "בוא נגיד שחיזבאללה מיוצגים על ידי איראן", אמרה. "ואנחנו בכלל לא באירוע".
עילם גינדין חיזקה את התחושה הזו כשהצביעה על התנאים שמוצגים בשיח האיראני. לדבריה, סוכנות ידיעות המזוהה עם משמרות המהפכה פרסמה כי עד שישראל תצא מלבנון יש להשעות את השיחות ולסגור את המיצר. בהמשך הופיעו דיווחים סותרים על סגירת המיצר, פתיחתו, או ירידה בתנועת כלי השיט. "לא ברור בדיוק מה הסטטוס", אמרה. "אבל מבחינת הרפובליקה האסלאמית, מצד אחד כולם רוצים לסיים את המלחמה הזאת, לאף אחד אין כוח להמשיך אותה. מצד שני, אף אחד לא רוצה לצאת פראייר".
רון טענה כי במצב כזה ישראל עלולה להצטייר כמי שנותרת מחוץ לחדר, בעוד ההחלטות מתקבלות בינה לבין איראן וארצות הברית. עילם גינדין השיבה כי מבחינת מפת הצדדים הרחבה, הרפובליקה האסלאמית יכולה להציג הישגים מול ארצות הברית וישראל. לדבריה, גם עצם קיום השיחות התנהל באופן שנתפס בטהרן כהשפלה מסוימת של האמריקנים.
"יש שני זרמים שרבים ביניהם על השלטון"
"יש שם שני זרמים שרבים ביניהם על השלטון", אמרה עילם גינדין. לדבריה, המנהיג העליון עצמו הפך בתקופה האחרונה מושא ללעג ברשתות, בין היתר באמצעות ממים שמציגים אותו כמעין "מנהיג מקרטון". הסיבה לכך, לדבריה, היא היעדרו מהעין הציבורית והעובדה שלא פורסם תיעוד וידאו ממשי שלו גם לאחר שהמלחמה לכאורה הסתיימה.
לפי עילם גינדין, סביב חמנאי פועל כיום מעגל מצומצם מאוד של אנשים בעלי גישה ישירה אליו, אך לא ברור מי בדיוק נכלל בו ומה מצבו של המנהיג. "לא ראו אותו, לא היה וידאו, לא היה קול", אמרה. "עכשיו, כשהמלחמה לכאורה הסתיימה, היינו מצפים לראות אותו - אבל לא". לדבריה, פורסמה ידיעה שלפיה גורמי הביטחון המליצו לו שלא לפרסם סרטוני וידאו, אך לא ברור עד מתי ניתן להמשיך כך.
בסופו של דבר, התמונה שעלתה מהשיחה מורכבת בהרבה מהשאלה אם איראן "ניצחה" או "חגגה". מבחוץ, הרפובליקה האסלאמית מנסה להציג עמידה מול ארצות הברית וישראל. מבפנים, היא מתמודדת עם מאבק בין הדרג המדיני לבין משמרות המהפכה, מחאה של תומכי המשטר נגד השיחות, וסימני שאלה סביב מעמדו ונראותו של חמנאי.
ובתוך כל אלה נמצאת גם הזירה הלבנונית - והצפון הישראלי. אם איראן קושרת בין המשך השיחות, פתיחת המיצר, פעילות חיזבאללה ונסיגה ישראלית מלבנון, המשמעות היא שהצפון אינו עוד זירה מקומית בלבד. הוא הופך לחלק ממערכת רחבה בהרבה של לחצים, מסרים ומאבקי כוח - חלקם גלויים, וחלקם מתנהלים הרחק מהגבול.
התרעות פיקוד העורף