המומחים מסבירים כי הבעיה אינה נובעת רק מתהליכים טבעיים. קוניה נמצאת באגן סגור, שבו מי הנהרות ומי התהום אינם זורמים אל הים אלא מצטברים באגמים, ביצות ומאגרי מים מקומיים. מי התהום מסייעים לייצב את שכבות הסלע הרכות באזור, אך כאשר הם נשאבים במהירות, החללים שמתחת לפני הקרקע נחלשים - ולבסוף קורסים.
המשבר הוחרף בשנים האחרונות בשל בצורת מתמשכת בטורקיה. דוח של האו"ם אף חזה כי עד שנת 2030 המדינה עלולה להפוך למדינה ענייה במים. המחסור במים פוגע באגמים, בחקלאות ובמערכות אקולוגיות ברחבי המדינה, אך בקוניה הוא מתבטא גם בתופעת הבולענים.
כדי להתמודד עם המחסור, חקלאים רבים באזור מסתמכים על שאיבת מי תהום, לעיתים מבארות בלתי חוקיות. מחקר שערך WWF Türkiye בשנת 2014 מצא כי מתוך כ-100 אלף בארות שפעלו אז באגן קוניה, כ-66 אלף היו בלתי חוקיות. באותו מחקר נמצא גם כי צריכת המים באזור הייתה גבוהה בכ-50% מכמות המים הזמינה.
לדברי מומחים, שאיבת היתר מאפשרת לחקלאים להמשיך להשקות את השדות בטווח הקצר, אך פוגעת ביכולת של מי התהום להתחדש. כך נוצרת תלות במים שאינם מתחדשים בקצב מספק, ובמקביל עולה הסיכון לקריסת הקרקע.
אחד הגורמים המרכזיים למשבר הוא המשך גידול של תוצרת חקלאית הצורכת כמויות גדולות של מים, כמו תירס וסלק סוכר. גידולים אלה מסובסדים על ידי המדינה ונחשבים רווחיים עבור חקלאים, אך הם אינם מתאימים בהכרח לתנאי האקלים והמים של מרכז אנטוליה. מומחים מציעים לעבור לגידולים המתאימים יותר לאזור, כמו זני חיטה מקומיים או ענבים, כדי לצמצם את הלחץ על מי התהום.
הבולענים עצמם מהווים סכנה בטיחותית. עד כה לא דווח על הרוגים כתוצאה מהתופעה, אך מומחים מזהירים כי קריסה פתאומית של הקרקע עלולה לסכן חקלאים, תושבים, כלי רכב ותשתיות. בנוסף, ניסיונות של חקלאים למלא בולענים באופן עצמאי עלולים להחמיר את המצב, משום שהחלל שמתחת לפני הקרקע עלול להמשיך לקרוס וליצור סכנות חדשות.
באוניברסיטה הטכנית של קוניה פועל מרכז מחקר ייעודי למעקב אחר הבולענים. החוקרים מכינים מפות רגישות וסיכון, שמשמשות בין היתר בתכנון אזורי ובנייה. עם זאת, הם מדגישים כי מיפוי הבולענים אינו מספיק אם לא מטפלים בשורש הבעיה: ניהול המים והמדיניות החקלאית.
מומחים סביבתיים טוענים כי מדובר בעיקר במשבר שנוצר בידי אדם. משבר האקלים והבצורת החריפו את התופעה, אך הסיבה המרכזית היא שאיבת יתר, מדיניות השקיה מיושנת וגידולים שאינם מותאמים לכמות המים הזמינה באזור. לדבריהם, הבולענים הם רק "קצה הקרחון" של משבר רחב בהרבה.
החשש הגדול הוא שהמשך הידלדלות מי התהום יפגע לא רק בשדות קוניה, אלא גם בביטחון התזונתי של טורקיה. אם החקלאות באזור תיחלש, ההשלכות עלולות להיות מורגשות בכל המדינה — במחירי המזון, בפרנסת החקלאים וביכולת של טורקיה להסתמך על ייצור מקומי.
לכן, מומחים קוראים לשינוי מקיף במדיניות: צמצום שאיבת מי התהום, אכיפה נגד בארות בלתי חוקיות, מעבר לגידולים חסכוניים במים ותכנון חקלאי שמתאים לתנאי האקלים של האזור. ללא צעדים כאלה, הם מזהירים, הבולענים בקוניה ימשיכו להתרבות — והמשבר שמתחת לפני הקרקע יהפוך לאיום גלוי על פני השטח.
התרעות פיקוד העורף