מאלי, שכיהן גם כשליח המיוחד של ממשל ביידן לנושא איראן בין השנים 2021 ל-2023, אמר כי מי שתמכו בביטול הסכם הגרעין ובפעולה צבאית צריכים להסביר כעת כיצד כל אלה הובילו לתוצאה טובה יותר. לדבריו, "כמעט בכל מדד" העולם, האזור וארצות הברית נמצאים כיום במצב גרוע יותר מזה שבו היו עשויים להיות אילו הסכם 2015 נשמר, ובהמשך היו מתנהלים מגעים להסכמות נוספות.
לדבריו, הסכם הגרעין המקורי היה אירוע משמעותי במיוחד ביחסי ארצות הברית ואיראן. הוא הזכיר כי מדובר היה בהסכם הדיפלומטי המשמעותי הראשון בין הצדדים מאז משבר בני הערובה ב-1979, וכי הוא נועד לטפל באתגר המרכזי שזיהו אז ארצות הברית, אירופה וישראל: התקדמות תוכנית הגרעין האיראנית.
מאלי הודה כי ההסכם לא פתר את כל הסוגיות שעל הפרק. הוא לא עסק באופן מלא בתוכנית הטילים של איראן, בפעילותה האזורית או בהתנהלות ארצות הברית וישראל במזרח התיכון. בנוסף, חלק מההגבלות על תוכנית הגרעין נועדו לפוג לאחר כ-15 שנה. עם זאת, לדבריו, ההסכם היה יכול לשמש בסיס להסכמות המשך, אילו ארצות הברית לא הייתה פורשת ממנו ב-2018.
על החלטתו של טראמפ לפרוש מההסכם אמר מאלי כי היא לא הפתיעה אותו. לדבריו, טראמפ סימן את ההסכם מראש כאחד ההסכמים הגרועים שנחתמו, וביקש לבטל הישגים מרכזיים של ממשל אובמה. עם זאת, מאלי ציין כי גם בתוך ממשל טראמפ הראשון היו גורמים שהבינו כי אין חלופה ברורה להסכם, וכי לחץ כלכלי לבדו לא יגרום לאיראן לוותר על תוכנית הטילים שלה, על שלוחותיה האזוריות או על דרישותיה בתחום הגרעין.
אשליית החזרה ל-2015: האורניום שכבר הועשר והיכולות ששודרגו
אחת הנקודות המרכזיות בדבריו נגעה למה שמכונה "זמן הפריצה" - משך הזמן הדרוש לאיראן כדי להעשיר מספיק אורניום לרמה צבאית עבור פצצה אחת, אם תחליט לעשות זאת. לדבריו, תחת הסכם 2015 איראן הייתה מרוחקת לפחות כשנה מהשגת כמות מספקת של חומר בקיע לפצצה אחת. לאחר פרישת ארצות הברית מההסכם, הזמן הזה התקצר בהדרגה, ובתקופה שבה עזב את תפקידו בממשל ביידן, לדבריו, איראן כבר הייתה במרחק של שבועות בלבד מהשגת חומר מועשר ברמה הנדרשת.
על רקע זה אמר מאלי כי גם הסכם חדש, מוצלח ככל שיהיה, לא יוכל לשחזר את הישגי הסכם 2015 מבחינת זמן הפריצה. לדבריו, איראן למדה יותר, פיתחה יכולות מתקדמות יותר, והידע הזה אינו נעלם גם אם מדענים חוסלו או מתקנים הופצצו.
מאלי התייחס גם לאורניום המועשר שכבר נמצא בידי איראן. לדבריו, הדרישה האמריקנית הראשונית להעביר את האורניום ברמה של 60% לידי ארצות הברית אינה מעשית מבחינה פוליטית עבור המשטר האיראני, וגם מסוכנת מבחינה טכנית בשל חוסר היציבות של החומר. לכן, לדבריו, הכיוון הסביר יותר הוא דילול האורניום לרמות נמוכות יותר, ובהמשך הכרעה אם הוא יישאר באיראן או יועבר מחוץ למדינה.
עם זאת, מאלי הזהיר כי האתגר המרכזי בכל הסכם חדש לא יהיה רק ההגבלות עצמן, אלא מנגנון הפיקוח. מאחר שפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לא פעלו באיראן באופן רציף בתקופה האחרונה, יהיה קשה לוודא שכל החומר המועשר וכל רכיבי הצנטריפוגות אכן אותרו. לדבריו, הסכם רציני יצטרך לכלול פיקוח חודרני אפילו יותר מזה שנכלל בהסכם הגרעין המקורי.
כישלון האסטרטגיה: "הסנקציות לא שינו את עמדת היסוד של איראן"
ביחס למזכר ההבנות הנוכחי בין וושינגטון לטהרן, מאלי טען כי הוא משקף את כישלון האסטרטגיה האמריקנית. לדבריו, הסנקציות הכבדות והמלחמה לא שינו את עמדת היסוד של איראן: היא עדיין מתעקשת על זכותה להעשיר אורניום, ומוכנה להגביל את תוכנית הגרעין שלה רק בתמורה להקלות משמעותיות בסנקציות.
מאלי מתח ביקורת חריפה על המלחמה עצמה, שאותה הגדיר בלתי חוקית, מיותרת, בלתי מוצדקת ומזיקה. עם זאת, הוא אמר כי עצם סיום המלחמה הוא צעד חיובי. לדבריו, הדבר החכם ביותר שעשה טראמפ לאחר שהחל את המלחמה היה להביא לסיומה.
לפי מאלי, ההסכם הזמני מעניק לאיראן כמה הישגים מיידיים: אפשרות למכור נפט ופטרוכימיקלים במשך תקופה מוגבלת, להחזיר חלק מההכנסות ממכירות אלה, ולקבל גישה מסוימת לנכסים מוקפאים - ככל הנראה לצרכים הומניטריים בלבד. לצד זאת, הסעיפים הגדולים יותר, כמו קרן שיקום בהיקף של כ-300 מיליארד דולר או הסרה מלאה של סנקציות אמריקניות ובינלאומיות, תלויים בהגעה להסכם סופי ואינם צפויים להתממש בתוך 60 יום, אם בכלל.
מאלי דחה את הטענה שאיראן קיבלה "פרס" כלכלי עצום. לדבריו, גם אם טהרן תקבל את ההקלות הראשוניות, הן קטנות מאוד ביחס לנזק הכלכלי שספגה במלחמה. הוא ציין כי הערכות מסוימות מדברות על עלות שיקום של מאות מיליארדי דולרים, ואפילו על פגיעה של כ-10% בכלכלה האיראנית. לכן, לדבריו, הצגת ההקלות כמתנה עצומה לטהרן מתעלמת מהמחיר הכבד שכבר שילמה.
סוגיה נוספת שעלתה בריאיון היא מצר הורמוז. מאלי אמר כי אחת התוצאות הלא-מתוכננות של המלחמה הייתה שאיראן גילתה כי ביכולתה להשתמש באיום על נתיב השיט האסטרטגי כנשק לחץ. לדבריו, סגירת המצר או פגיעה בתנועה בו היו כלי שאיראן החזיקה בעבר אך לא הפעילה באופן מלא - וכעת ברור יותר שהיא מוכנה להשתמש בו.
"ניקסון לסין, רק אחרי הפצצה": היתרון בגישה הלא-שגרתית של טראמפ
לדבריו, ההנהגה האיראנית הנוכחית נראית מיליטנטית יותר, אך ייתכן שגם פרגמטית יותר. מצד אחד, היא מוכנה יותר להשתמש בכוח נגד שכנותיה ונגד ארצות הברית; מצד אחר, היא גם הסכימה למפגש מדיני ברמה גבוהה עם האמריקנים, דבר שהיה כמעט טאבו במשך שנים. מאלי העריך כי קשה לקבוע אם מדובר בהנהגה רדיקלית יותר או פרגמטית יותר, אך היא בוודאי מוכנה יותר לקחת סיכונים.
עם זאת, מאלי רואה גם פתח מסוים לשינוי ארוך טווח. לדבריו, טראמפ, דווקא משום שאינו כבול למוסכמות דיפלומטיות, מוכן לומר דברים שנשיאים אמריקנים קודמים לא היו אומרים - למשל שארצות הברית יכולה לקיים יחסים נורמליים עם איראן, או שאי אפשר לדרוש מטהרן לוותר על תוכנית הטילים שלה בלי לדרוש דברים דומים ממדינות אחרות באזור. בעיניו, עצם שבירת הטאבו הזו עשויה לפתוח בעתיד מקום לחשיבה יצירתית יותר על היחסים בין שתי המדינות.
לגבי תום תקופת 60 הימים, מאלי העריך כי הסיכוי להסכם מלא בתוך פרק הזמן הזה נמוך מאוד. הוא הזכיר כי הסכם הגרעין המקורי דרש כשנתיים של משא ומתן בתנאים שבהם רמת האמון הייתה גבוהה יותר מזו שקיימת כיום. לדבריו, התרחיש הסביר יותר הוא הארכת ההבנות הקיימות, או מעבר לסדרה של הסכמות קטנות ומדורגות: ביקור פקחים, דיווח על מצב האורניום המועשר, צעדים גרעיניים מוגבלים - ובתמורה הקלות כלכליות נוספות.
עם זאת, מאלי הזהיר כי קיימת גם אפשרות שטראמפ יאבד סבלנות, ייסוג מההבנות ויפסיק את ההקלות הכלכליות בלי לחדש מיד את התקיפות. לדבריו, במקרה כזה איראן תצטרך להסביר למדינות המפרץ, לסין ולמדינות נוספות מדוע היא ממשיכה לחסום או לשבש את התנועה במצר הורמוז.
התרעות פיקוד העורף