לשבור את השתיקה, לאחות את הזיכרון: מבט חדש על השואה והכיבוש בלטביה

בריאיון בלעדי, ד"ר גינטס אפאלס וד"ר אדווינס אוורטס ממוזאון הכיבוש של לטביה מדברים על החובה המוסרית לשלב את השואה בנרטיב הלאומי

ג'וש ארונסון צילום: אלי איטקין
עקבו אחרינו
ד"ר גינטס אפאלס וד"ר אדווינס אוורטס במוזאון הכיבוש של לטביה
ד"ר גינטס אפאלס וד"ר אדווינס אוורטס במוזאון הכיבוש של לטביה | צילום: ללא קרדיט
2
גלריה

בעולם שבו שנאה ואנטישמיות מרימות שוב ראש, השניים רואים במוזאון לא רק כלי לתיעוד העבר, אלא כלי לחינוך לערכים, סובלנות ואחדות.

השואה כחלק בלתי נפרד מהנרטיב

אחד הצעדים המשמעותיים ביותר שנקטו אפאלס ואוורטס הוא העמדת השואה במרכז הנרטיב של המוזאון. "השואה היא חלק אינטגרלי מההיסטוריה של לטביה תחת שלטון זר", הסביר ד"ר אפאלס. "היא הפשע המזעזע ביותר שבוצע כאן במאה ה-20".

לדברי החוקרים, בעבר היה ניסיון בקרב חלקים בציבור הלטבי להסביר את אירועי העבר דרך תעמולה נאצית מיושנת, שניסתה לקשור בין יהודים לקומוניזם כדי להצדיק פשעים. כיום, הם מבקשים לנפץ את המיתוס הזה. "המחקר האקדמי המודרני הוכיח בבירור שהטענה שלפיה 'היהודים הם קומוניסטים והקומוניסטים הם יהודים' היא שקרית לחלוטין", הדגיש אפאלס. "החובה שלנו היא לאזן את הסיפור שלנו ולשלב את ההיסטוריה של יהודי לטביה כחלק שווה בסיפור הלאומי".

ד''ר גינטס אפאלס וד''ר אדווינס אוורטס במוזאון הכיבוש של לטביה
ד''ר גינטס אפאלס וד''ר אדווינס אוורטס במוזאון הכיבוש של לטביה | צילום: ללא קרדיט

ניתוח של חברה בטלטלה

הדיון בריאיון נוגע גם בשורשי האנטישמיות בלטביה. ד"ר אפאלס הציג תמונה מורכבת: במאה ה-19, לטביה כמעט ולא ידעה אנטישמיות, ובתקופת מלחמת העולם הראשונה, חיילים יהודים שירתו בערכאות גבוהות בצבא הגרמני שפעל באזור.

אז מה השתנה? החוקרים מצביעים על השילוב הקטלני של טראומה ושטיפת מוח. "התעמולה הנאצית הייתה מתוחכמת מאוד והצליחה לנצל את הטראומה שהשליט השלטון הסובייטי על האוכלוסייה המקומית", הסביר אפאלס. "האנשים שחוו את הטרור הסובייטי חיפשו אשמים, והנאצים הציעו להם כתובת נוחה. זו לא הייתה בהכרח אנטישמיות אידיאולוגית עמוקה, אלא אופורטוניזם ופסיכולוגיה של המונים בעת משבר".

מבט לעתיד: הלקח ל-2026

כשאנו מציינים את שנת 2026, ד"ר אפאלס וד"ר אוורטס מאמינים כי הלקח הגדול ביותר הוא הכרה בכך שכל אזרחי לטביה – יהודים, לטבים, פולנים ואחרים – סבלו תחת המשטרים הטוטליטריים של הנאצים והסובייטים כאחד.

"כאשר צעירים מבקרים אצלנו ומבינים שכולם סבלו, זהו נקודת מוצא לבניית היסטוריה מאוזנת יותר", אמר אפאלס. המוזאון בראשותם הפך למרכז מחקר וחינוך שאינו רק מציג עובדות, אלא מעודד חשיבה ביקורתית על שאלות של זהות, לאומיות ושייכות.

שיתוף פעולה חוצה גבולות

השיחה נגעה גם בקשר המיוחד עם הקהילה היהודית בלטביה ובישראל. ד"ר אוורטס ציין את החשיבות של ארכיון "יהודי לטביה ואסטוניה בישראל" (בקיבוץ שפיים), המכיל אלפי מסמכים ותמונות, כשותף אסטרטגי לשימור הזיכרון.

השניים קוראים לחוקרים וליזמים לשתף פעולה כדי להנגיש את המידע לציבור הרחב. "המידע הוא נחלת הכלל", הם מסכמים. "השקיפות והנגישות הן הכלים הטובים ביותר שלנו להילחם בבורות ובשנאה".

תגיות:
לטביה
/
תיעוד השואה
/
מוזיאון
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף